המשט בראי נטורי קרתא – "קומנדו שודדי ים"

תשומת הלב של אנשי נטורי קרתא לא פסחה על משט הטרור הפלשתיני. שם מתארים את האירועים מזווית הראייה הייחודית שלהם, ובהודעות פנימיות המשוגרות בתוך הקבוצה  האירועים מתוארים כך:

בראשית הדברים מתואר המצור הישראלי על הרצועה כ"מצור הומאניטארי קשה וכבד על כמיליון וחצי בני אדם החיים בתנאים של מחסור בסיסי חמור במזון, תרופות, דלק וכו', כל שאר צרכי החיים המינימאליים, וחילול השם הנורא ההולך מסוף העולם ועד סופו מי ישורנו".

על המניע המוביל ליציאה למשט נכתב כי "מצוקת האוכלוסין ב"גאזא סטריפ" הנתונים ביאוש גדול ושנאה "עזה" לציונים ימ"ש מטרידה רבים ברחבי תבל, ובתקופה הנוכחית בה סגרו הציונים את עזה הגיעו לשם כבר כמה וכמה משלחות של יומען רייטס שונים על מנת לפרוץ המצור ולשפר מצבם הקשה מנשוא של התושבים, וזאת על אפם ועל חמתם של הציונים".

ועל האירועים עצמם נכתב: "בשבוע האחרון, יצאה ממדינת טורקיא תהלוכת ספינות גדולה מאוד (הנקרא בלע"ז הציוני "משט") לעבר חוף עזה, אשר עוררה עניין גדול על כל כלי המידע בכל רחבי תבל, כאשר על הספינה הגדולה שמביניהם היו כשש מאות איש, ועוד חמשה ספינות קטנות יותר עליהן כמה עשרות בני אדם. עם צאת ה"משט" לדרך, הצהיר ראש ממשלת הכופרים שר"י והודיע "שלא יתנו להם בשום פנים לעבור", ויראו להם אשר מדינתם העמלקית אינה הפקר, וגם על הים יש חוק ויש סדר, ובעיקר "גאות"... "

"אך למרות אזהרות הכופרים, הספינות אשר עליהן גם המוני מוסלמים זועמים ה"י, הפליגו לדרכן, ובמשך כמה ימים ציפו הכל לראות כיצד יגמר הדבר. ואכן, עם הגיע הספינות לתחום ה"מים הטיריטוריאליים" של מדינת הליסטים (בלפנות בוקר של יום שני לסדר "שלח" תש"ע), סיבבו אותם הציונים בכלי משחית והעליקאפטערן (מסוקים ש.כ.), וצעקו להם במגביר קול "להכנע", "להסתלק", ולהשמע לחוקי מדינת הרשע והמלחמות, ולכבדה כראוי וכיאות... אך מה לעשות, שאנשי הספינות רוח אחרת הייתה במפרשיהם, ולא נשמעו כלל להוראות רבי החובלים הציונים, וכאשר ראו הציונים ימ"ש שאין נכנעים אליהם, החלו כדרכם של הביריונים מאז ומעולם להשתלט על הספינות בכוח הזרוע".

הקרב עצמו מקבל בתיאור הנטורי-קרתאי צבעים מסוימים מאוד: "אם חשבו לנפשם הציונים שנכון בפניהם "ים שקט" ו"פעולה קלה", הרי שלא ידעו כלל לאיזה "מים עמוקים" הם הולכים להכנס... עם ירידת כמה אנשי "קאמאנדא" "עבריים", על סיפון אניית ה"מרמרה", הגדולה והמרכזית שמבין הספינות, קיבלו את פניהם בזעם וכעס אדיר מוסלמים טורקים חמים ומרי נפש ה"י, והכום ופצעום קשות הכה ופצוע בכל מיני כלי משחית שעמדו לרשותם, עד שאיבדו הציונים את עשתונותיהם והחלו לירות עליהם מרוב פחד ובהלה, כשחלק מהחיילים קופצים אל הים החשוך לבל יבולע להם... בסופו של קרב ארוך בלב ים, הצליחו שודדי הים ה"קאמאנדא" ה"עברי" להשתלט על ממורמרי ה"מרמרה" ויתר הספינות, והובילום אחר כבוד לנמל אשדוד לצורך "חקירה".

"הקרב הקשה שהיה על סיפון המרמה גבה קרוב למניין הרוגים ל"ע ועוד עשרות פצועים מקרב אנשי הספינות, מה שעורר מיד סערה אדירה בעולם, ונחשול ענק של זעם ומחאות פרץ בעשרות מדינות נגד הרצחנות הציונית ה"י, כשאלפים ורבבות יוצאים להפגין נגד משטר הרשע וההתגרות, וראשי מדינות רבות בכל העולם מגנים את "יסראעל" על ההשתלטות הקשה".

וגם את העימות הישיר בין ישרושלים לאנקרה לא פספסו אנשי נטורי קרתא ובדיווח שלהם זה נשמע כך: "בפרט בטורקיא בער להב גדול מאוד נגד הציונים ה"י, כאשר אלפים מנסים לפרוץ לעמבעסי (השגרירות ש.כ.) הציוני שם, ושורפים את דגלי הכפירה, עד שגם היה חשש גדול מאוד לשלום היהודים דשם רח"ל, אך תה"ל שרבה של טורקיא יצא והודיע קבל עם ועולם שיהדות טורקיא מתנגדת לרציחה הציונית, ואף תומכת בהפגנות המחאה ומשתתפת בצער ההרוגים. גם הפרעזידענט (הנשיא) של טורקיא ירום הודו ביקש בכבודו ובעצמו שלא לפגוע ביהודים, ואמר שיהודי טורקיא אין קשורים למעללי הציונים, ותה"ל היה זאת לרווח והצלה עצום ליהודי טורקיא".

את הפגיעה הדיפלומטית של האירועים בישראל מסכמים שם כך: "יש לציין שככלות הכל השתלטות הציונים על הספינות והרציחות שנגרמו על ידי זה גרמו לציונים נזק דיפלומטי אדיר בקרב האומות, עד שראש הכופרים ששהה בחו"ל ביטל פגישתו עם נשיא ארה"ב ומיהר לשוב לארץ".