בית המשפט המחוזי בת"א קבע, כי אם לילד אזרח ישראלי תורשה להישאר בארץ, גם אם נפרדה מהאב אשר מכוח הקשר עימו קיבלה את מעמדה.
בפתח פסק הדין ציינה השופטת, ד"ר אגמון-גונן, כי השאלה העומדת על הפרק היא "האם ילד קטן, אזרח ישראלי, שנולד לאב ישראלי, ולאם זרה, יאלץ לגדול ללא אחד מהוריו, אם הוריו נפרדו ואינם חיים יחד?".
לאישה אותה משרד הפנים מבקש לגרש ולבן זוגה לשעבר, אזרח ישראלי, נולד ילד משותף. האישה והאב נפרדו לאחר מכן, ובעקבות תביעת אבהות, כשהילד היה בן שלוש, ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שקבע כי הוא אזרח ישראלי, בהיותו בנו של אזרח ישראלי.
משרד הפנים ביקש לגרש את האם מכיוון שנפרדה מהאב, אשר מכוח הקשר עימו קיבלה את זכות ישיבתה בארץ, אולם האישה טענה כי היא זכאית לךהישאר בארץ מכוח אימהותה לאזרח ישראלי ומכוח קשר זוגי שהיא מקיימת כיום עם אזרח ישראלי.
האישה נכנסה לארץ כתיירת, מכוח היותה נכדתו של אזרח ישראלי, אולם מכיוון שאביה היה ילד מאומץ לא קיבלה אזרחות. במשך השנים חייתה בארץ ואף כאמור קיימה קשרים זוגיים והביאה ילד לעולם, אולם משרד הפנים דחה את בקשתה להישאר בארץ תוך שהוא קובע כי אין בעצם הורותו של זר לקטין שהוא אזרח ישראלי כדי להעניק לו מעמד של תושב קבע, וכי במקרה זה לא הוצגו טעמים הומניטאריים יוצאי דופן וחריגים להצדקת מתן המעמד.
כאמור, קיבלה השופטת את העתירה תוך שהיא תוהה "האם ילד, אזרח ישראלי, שהוריו נפרדו, צריך לקבל מכה נוספת, ולגדול ללא אחד מהוריו? מדוע תנאי לקבלת מעמד הוא חיים משותפים עם ההורה השני? האם על העותרת שלא הייתה מאושרת עם אביו של אדם, להמשיך לחיות עמו כדי שאדם יוכל להמשיך לחיות כשאביו ואמו לצידו? האם אין זכותה של העותרת למצוא אהבה חדשה ולפתוח בחיים חדשים?".
"החלטתה של המשיבה (משרד הפנים ורשות האוכלוסין - נ.כ) לשלול מאירנה מעמד כאימו של אדם בנסיבות אלו חורגת ממתחם הסבירות. נוהל כזה, ככל שקיים, חורג ממתחם הסבירות ואינו הומאני. נוהל כזה, אם קיים פוגע בערכי החירות וחיי המשפחה הבסיסיים ביותר", הוסיפה השופטת.
"לאור כל האמור אני מקבלת את העתירה. המשיבה תעניק לעותרת, אירנה, אשרת תושב, כך שתוכל לחיות את חייה לצד בן זוגה, לגדל את בנה, ואדם יזכה לגדול לצד שני הוריו", סיכמה השופטת את החלטתה.