מכתב שכתבה אישה קשישה טרם התאבדותה יחשב לצוואה כשרה, זאת לאחר שהתקיימו בו תנאים מסויימים, כך קבע ביהמ"ש למשפחה בת"א.
המדובר באישה אשר חלתה והיתה במצב קשה ביותר, ובמכתב האחרון שהותירה אחריה, הנושא את תאריך היום בו התאבדה, ציינה כי ברצונה להוריש חלקים ניכרים מרכושה לשתיים מחברותיה הטובות ולא לילדיה.
החברות הגישו את המכתב לאישור כצוואה ואילו הילדים אשר נושלו מן הצוואה התנגדו, וטענו כי הצוואה איננה מקיימת את ההוראות החוקיות הנדרשות מ"צוואה בכתב יד", ובין השאר החתימות אינן מופיעות בסדר הנכון ובמקום הראוי.
בנוסף טענו הילדים כי אין בנוסח המכתב לשון ציווי, וכי הניסוח "לתת" אינו מהווה צוואה, וכי המנוחה לא ציינה במכתבה את כל רכושה והתייחסה רק לחלק מרכושה.
בכתב ההתנגדות טענו הילדים כי לא בטוח שהמכתב כתוב בכתב ידה של המנוחה. ואולם במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט הם זנחו את הטענה.
בית המשפט הכשיר כאמור את הצוואה,ף תוך שהוא מצטט את לשון החוק, לפיה "צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו".
"אין חובה כי החתימה של המצווה תהיה במקום מסוים. העובדה כי המנוחה לא חתמה על כל עמוד ואף הוסיפה כמה מילים מתחת לחתימה, לא פוגמת בצוואה", קבע השופט.
עוד ציין השופט, כי החוק איננו מצריך כתיבת לשון "ציווי" בצוואה, וכי "צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת".
השופט הוסיף וציין כי "המכתב מתייחס במפורש לכך שכותבו צופה פני מוות. המנוחה מבקשת לא להתאבל עליה, לא לשבת שבעה ולא להודיע לקרוביה. ניסוחים אלו מלמדים בעליל כי כוונת המצווה היתה ליתן הוראות מה יעשה לאחר פטירתה".
לאור כל זאת הכשיר השופט את המכתב כצוואה וקבע כי יש לקיימו.