מחקר חדש בעל תוצאות בלתי מפתיעות לחלוטין הוצג בכנס השנתי של מכללת אורות ישראל. הסקר שבוצע בידי ד"ר ירון כץ, ראש החוג לתקשורת במכללה, בדק את התנהלות התקשורת הכללית במהלך ההתנתקות. התוצאות שכאמור אין בהן כל הפתעה הן שהתקשורת הייתה פשוט מגויסת להליך וככזו נמנעה מלבקר את התוכנית.
עם זאת מבקש ד"ר כץ להפתיע במחקרו ולקבוע כי הסיבה להתנהלות זו של התקשורת היא לאו דווקא עמדותיהם הפוליטיות של העיתונאים אלא דווקא תחושת מחויבותם האישית לאינטרס הלאומי. לדבריו תחושה זו, שמקורה בהיותם אנשי צבא בעברם, הביאה אותם לתפיסה ולפיה מרגע שהתקבלה החלטת ממשלה שיש בה מימד בטחוני יש להימנע מלבקר אותה באופן ענייני מחשש לפגוע באינטרס הלאומי.
לדבריו הממשלה הצליחה להציג את המהלך המדיני המתבצע במהלך בעל ערך לאומי עליון, כך ש"התייחסות לתוכנית ההתנתקות מבחינת הכתבים הייתה שווה להתייחסות לסיקור תקשורתי בשעת מלחמה. מבחינת הכתבים סיקור תקשורתי בעת כזו מלווה בדילמות רגשיות, העיתונאים, כמי ששירתו בעבר בצבא או משרתים היום, רואים עצמם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ומחויבים לפעול למען האינטרס הלאומי. כתוצאה מכך רבים מאנשי התקשורת ששהו בשטח ואחרים ששידרו מאולפני הטלוויזיה הזדהו עם החיילים, ועמדה זו באה לידי ביטוי בסיקור שתאם את מטרות המבצע. ואת מטרותיה של ממשלת ישראל".
במחקרו בחן כץ מאות כתבות שהופיעו בין ה– בין ה-1 בינואר ל- 24 באוגוסט 2005, בעיתון "ידיעות אחרונות" כמשליכה על העיתונות הכללית כולה. לדבריו "תוצאות המחקר מאששות את התחושה הכללית בקרב ציבור הימין בארץ, שטען שוב ושוב במהלך תקופת ביצוע תוכנית ההתנתקות ולאחריה שהתקשורת החילונית הייתה מגויסת למטרות הממשלה והיא אחת הסיבות המרכזיות להצלחת התוכנית".
מהבדיקה עולה כי במהלך כל התקופה השתמשה התקשורת במאפיינים לאומיים, רגשיים ומשפחתיים, כאמור נמנעה מלבקר את התוכנית המדינית אותה הגה וביצע אריאל שרון. כתבי העיתון התעלמו באופן עקבי, מההשלכות המדיניות והביטחוניות של המהלך ומההשלכותיו על הסכסוך הערבי-ישראלי. הסיקור התקשורתי אימץ את עמדת הממשלה שאין פרטנר בצד השני ולכן ההתנתקות היא תהליך ישראלי שיושלם בכל מקרה, גם ללא עזרת הפלסטינאים.
עוד מצא כץ כי הסיקור התקשורתי הציג תמונה חד צדדית שהעצימה את תדמית המתיישבים הישראלים כקבוצה אלימה ומסוכנת, כפי שציירה זאת הממשלה, והדגישה את תכניותיהם להתנגד לפינוי בכוח ולאיים על יכולת הצבא לבצע את החלטת הממשלה. וכי אמצעי התקשורת שידרו מסרים מבהילים ובלתי מבוססים על סכנה למלחמת אחים בין המתנחלים וכוחות הביטחון. ואולם תוצאות ההתנתקות הראו שרבים מאותם שתוארו כדתיים קיצוניים או שנמצאים בתהליכי הקצנה אינם נוטים לסרבנות ולאלימות אידיאולוגית ואין סיבה שהם יתפסו כבעלי נטייה שכזו.
כץ סבור ש"התנהלות התקשורת הייתה גורם מרכזי בהצלחה המרשימה של המבצע הצבאי ומימוש מוחלט של המטרות המדיניות של ממשלת ישראל לפנות את הישובים הישראלים מרצועת עזה".
למחקרו זה, משוכנע כץ, יש גם השלכות לגבי העתיד הפוליטי-מדיני הנוגע לעתיד יהודה ושומרון. "תוצאות המחקר מלמדות כי, מרגע שנפלה החלטה ביטחונית כל שהיא ובכלל זה החלטה על פינוי יישובים, התקשורת אינה מסוגלת וגם אינה רוצה לבקר את המהלך. מרגע שנפלה החלטה, פעילות בשטח בלבד לא תועיל. יש צורך בקמפיין תקשורתי מסודר ומתוקצב, ורצוי להתכונן לכך ולהתחיל בקמפיין עוד קודם שנפלה ההחלטה עצמה. אחרת הסיכויים להצלחה קטנים הרבה יותר".