"אוי, כמה שזה היה צפוי. ברגע ששמעתי שיעקב טירקל ימונה לעמוד בראש הוועדה לבדיקת ארועי המשט הפעלתי סטופר. היה ברור שזה עניין של שעות עד שזה יגיע. זה קורה לכל שופט שמועמד למשהו והוא לא מזוהה לחלוטין עם מה שצריך להיות מזוהה כאן לחלוטין", כותב העיתונאי קלמן ליבסקינד בטורו השבועי בעיתון "מעריב".
"השיטה ידועה והיא נשענת על שלוש רגליים קבועות: איסוף של ציטוטים אנונימיים מכפישים מיריביו, דייג של כמה פרטים פיקנטיים בביוגרפיה שלו ובחירה מדוקדקת של ארבעה פסקי דין "בעייתיים" מתוך אלף שכתב, כדי להוכיח מה שצריך להוכיח", כתב.
ליבסקינד מציין כי באחת הכתבות התייחסו כלי התקשורת אף למשפחתו של השופט בדימוס, "לטירקל, מספרת הכתבה, יש שתי בנות. ליאת ולימור. ליאת "מתגוררת בישוב בית יתיר, בדרום הר חברון". מתנחלת, יענו. אתם כבר מבינים. עכשיו אתם בטח רוצים לדעת איפה מתגוררת השניה, לימור, נכון? אז זהו, שבידיעות התעכבו רק על הראשונה. המתנחלת. מספיק, לא? בהתחלה חשבתי ביני לבין עצמי, בזהירות, שאם לא כתוב איפה השניה מתגוררת, יכול להיות שהיא בכלל לא מתגוררת. לכו תדעו, אולי מדובר בכלל בהומלסית שישנה על ספסל בגן ציבורי. אחר כך, כשבדקתי, התברר שלימור היא חילונית שמתגוררת במרכז תל אביב ועובדת בטלביזיה. אבל עזבו, לא חשוב", כתב.
"כאן מגיע השלב הקריטי בכתבה. אחרי שבכותרת סיפרו לנו ש'בפסקי הדין שלו הוא תמך לעיתים קרובות בימין', מובאות לנו הדוגמאות. 'הוא סבר שאין להרשיע את הרב עידו אלבה...ונימק זאת בחשיבות חופש הביטוי. אותה הנמקה שימשה אותו גם לזיכוי הרב בנימין כהנא שקרא להפציץ את אום אל פאחם'. אחרי עוד דוגמאות ממשפט פייגלין והר שפי נשארה לכותבים רק שורה וחצי כדי להזכיר בסוף, במעורפל, ש'עם זאת, בשם חופש הביטוי הוא זיכה גם עיתונאי ערבי שתמך במשליכי בקבוקי תבערה', וזה כבר מרגיז. כי טירקל הוא חסיד גדול של חופש הביטוי. גם אצל הרב כהנא וגם אצל מוחמד ג'בארין".
"התפישה הזו של טירקל היתה צריכה להביא את התקשורת לחבק אותו. הרי רק לפני חצי שנה שחטנו כאן שופט דתי אחר, נעם סולברג, משום שנטען שהוא סותם פיות, שפסקי הדין שלו בענייני לשון הרע הורסים את הדמוקרטיה ושהוא לא מבין מה זה חופש ביטוי. אז יכול להיות שסולברג לא ראוי כי הוא נגד חופש הביטוי וטירקל לא ראוי כי הוא בעד חופש הביטוי?". לטור המלא לחץ כאן.