אבו עטיוי השליח רימון לעבר חיילי צה"ך תוך שהוא צועק 'אללה אכבר' אך בנס הרימון לא התפוצץ, "ביום 26.6.08, בשעות הצהריים, חצה הנאשם את גבול ישראל רצועת עזה בסמוך למעבר קרני כשהוא נושא עימו את הרימון. לאחר כניסתו לישראל, בשעות הערב, בשל חששו להיעצר על ידי כוחות צה"ל, הסתתר הנאשם בין שיחים בסמוך לגבול והסתיר את הרימון לידו. בהמשך אותר הנאשם על ידי חיילי צה"ל. 
זריקת רימון, עם ניצרה פתוחה, לעבר קבוצה של שישה חיילים אשר עומדים כה סמוך לנאשם, הינה מעשה חמור ביותר, המלווה בכוונה זדונית לפגוע או אף להמית את החיילים
במהלך מעצרו כשחיילי צה"ל התקרבו אליו על מנת לאזוק את ידיו, כששני חיילים עומדים בסמוך לו במרחק של כחצי מטר ממנו ושישה חיילים נוספים עומדים במרחק של כשישה מטרים ממנו, הושיט הנאשם ידו לשיחים למקום בו הסתיר את הרימון, הוציא את הרימון, פתח את הנצרה וזרק את הרימון לעבר קבוצת החיילים בעודו צועק" אללה אכבר", בכוונה לגרום למותם של החיילים. הרימון נפל במרחק של כחצי מטר מהחיילים והם התרחקו מהמקום. הרימון לא התפוצץ והנאשם נעצר על ידי החיילים", נכתב.
השופטת אבידע ציינה כי "העבירות אותן ביצע הנאשם הינן עבירות חמורות. הנאשם הסתנן לגבולות המדינה כשהוא חמוש ברימון רסס בידיעה ובכוונה כי במידה וייתפס ישתמש בו כנגד חיילי צה"ל. כשנתפס הנאשם ונעצר מימש הנאשם את תוכניתו והשליך את הרימון לעבר חיילי צה"ל, תוך כדי אמירה, אשר לא ניתן לטעות לגבי כוונתה".
"אומנם יכול היה הנאשם לזרוק את הרימון עוד כשנתפס, אך העובדה שלא בחר לעשות כן אינה מפחיתה מחומרת מעשיו משהשליך את הרימון לעבר קבוצת החיילים בכוונה לגרום למותם. אך בנס לא נגרמו פגיעות בנפש כתוצאה מפעולה זו. עוד נוסיף כי מעשיו של הנאשם חמורים אולי אף יותר מעבירות כגון הטמנת מטענים, זריקת חומרי נפץ ושיגור טילים, שנופלים לרוב בשטחים פתוחים, משלרוב, מבצעי עבירות אלו אינם יודעים אם אכן המטען יתפוצץ, ואף אם יתפוצץ, האם הדבר יארע בעת מעבר של חיילים והם אכן ייפגעו מכך. לעומת זאת, זריקת רימון, עם ניצרה פתוחה, לעבר קבוצה של שישה חיילים אשר עומדים כה סמוך לנאשם, הינה מעשה חמור ביותר, המלווה בכוונה זדונית לפגוע או אף להמית את החיילים".