בית משפט השלום בתל אביב קבע, כי אישה אשר נסוגה מחוזה למכירת דירה עקב צניחת הדולר, תפצה את הצד השני לחוזה ב-200 אלף ש"ח - רווחי ההפרה.
הרקע לסיפור המעשה נעוץ בצניחה החדה של שער הדולר ברבע האחרון של העשור הנוכחי, אשר גרמה לחוסר יציבות כלכלי, במיוחד בכל הנוגע לעסקאות שנחתמו כפי שהיה נהוג עד לאותה תקופה תוך הצמדה לשער הדולר.
ההסכם נחתם בראשית חודש ינואר 2008, והסכום אשר היה אמור להיות משלום עם השלמתו הוצמד לשערו היציג של הדולר, אולם המוכרת ביטלה את ההסכם למכירת הדירה ושבה ומכרה אותה בתמורה שקלית, גבוהה בהרבה מכפי זו שהיתה אמורה לזכות בה לולא ביטלה את ההסכם עם התובעים.
תמורת הדירה לפי ההסכם מיום 6.1.08 הועמדה על הסך של $364,000 , כאשר שווייה בשקלים עמד על סך של 1,385,748 ₪ ושערו היציג של הדולר באותה עת היה 3.807 ש"ח. ביום מסירת הודעת הביטול 13.3.08 עמד השער היציג על 3.403 ₪, כך ששווייה השקלי של הדירה עמד על סך של 1,238,692 ש"ח.
הדירה החלופית אותה רכשו התובעים נרכשה ביום 28.3.08 תמורת הסך של 1,330,000 ₪ שעה שהשער היציג עמד על סך של 3.519 ₪, לפי זה תמורתה הדולרית היתה $377,000.
הדירה שחוזה מכירתה בוטל נמכרה לצד ג' ביום 16.6.08 תמורת 1,570,000 ₪, כאשר השער היציג של הדולר עמד על 3.4180 לפיכך, עמדה תמורתה הדולרית על סך של $459,000.
השופטת דנה באפשרויות השונות לפיצוי, תוך הבחנה בין האפשרות לפיצוי על פי חישוב תיאורטי של הנזקים שנגרמו לתובע, למול האפשרות לקבוע את הפיצוי על פי הרווח שנגרם לעושה העוול.
השופטת ציינה, כי "ההידרדרות המהירה בשערו של הדולר הובילה בהדרגה אך בוודאות למעבר לעסקאות שקליות. ההסכם נשוא התביעה נחתם על סיפה של סיום תקופה מבחינת מנגנוני ההצמדה העיסקיים על קו התפר במעבר שבין עיסקאות צמודות דולר לבין עיסקאות שקליות. צדדים להסכמים - הדגימו באותה תקופה מודלים הערכותיים שונים במידרגים מגוונים למעבר שבין משק צמוד דולר לכלכלה שיקלית - חלקם מבעוד מועד וחלקם לאחר המועד. מטבע הדברים היו כאלה שזיהו נכון ובזמן את המגמות וזמן התגובה שלהם היה קצר יותר וכאלה שנכשלו בכך עלההשלכות הכלכליות שנבעו מכך לגבי כל פרט ופרט. הנתבעת - כפי הנראה - נמנתה על הסוג השני, לפחות בכל הנוגע להסכם כאן, תוך שהיא מנסה "לשפר עמדות" לאחר מעשה כמו היתה נמלטת מן ה"ספינה הטובעת".
"שיטת ההצמדה היא מאושיותיה של כל עיסקה, על בסיסה מתכנן כל צד את מהלכיו הכלכליים והדבקות בו חיונית לקיומה של מציאות כלכלית יציבה. אם יתאפשר לצד להפר את התחייבותו בשל אכזבתו מ"ביצועיו" של מנגנון ההצמדה לו התחייב, (מן הסתם על חשבון האחר), כי אז מאבדת השיטה כולה מתוקפה שהרי זו נועדה בדיוק לעיתות משבר מסוג זה. אם לא נשדר מסר ברור וחד משמעי של גינוי ודחיה כלפי אלה הזונחים את התחייבותם בנסיבות מסוג זה, כי אז נמצא מעודדים אופורטוניזם עיסקי העלול להביא לכאוס כלכלי", הוסיפה השופטת.
בעקבות כל זאת קבעה השופטת, כי הדרך המועדפת היא בחינת הרווח שנוצר למפרת ההסכם כתוצאה מהפרתו, אשר נקבע על 184 אלף ש"ח. בנוסף חייבה השופטת את מפרת ההסכם בתשלום של 40 אלף ש"ח פיצוי על עוגמת נפש ובתשלום 15 אלף ש"ה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.