המכון למחקרי ביטחון לאומי ערך היום (שני) כנס בנושא "עשור לנסיגה מלבנון". בין הדוברים בכנס היה אלוף (במיל') גיורא אילנד, לשעבר ראש אגף המבצעים במטכ"ל, אשר סיפר כי "ב- 1982 פתיחת מלחמת לבנון, הייתי מג"ד. לא חשבנו מה לעשות אחרי שנכבוש את השטח. במשך שנים ניהלנו לחימה טקטית עם החיזבאללה ברצועת הביטחון בעיקר. מספר הנפגעים השנתי הישראלי היה קבוע".
איילנד ציין, כי "הצבא לא אהב את הצהרתו של ברק שנצא בתוך שנה מלבנון עם הסכם או בלי הסכם. הצבא היה עסוק רוב הזמן בהסכם השלום עם סוריה שכולם חשבו שברק ואסד יגיעו אליו. ברגע שהמו"מ עם סוריה נפל בחודש מרץ, נותרו מעט מאוד חודשים עד יולי לביצוע היציאה החד צדדית".
"הראייה של הצבא בראשות שאול מופז הייתה שונה מהראייה של אהוד ברק. הצבא ראה זאת כנסיגה טקטית לקו של קילומטר מצפון לגדר. קיצור קווים. מבחינה אסטרטגית הצבא ראה בזה כהמשך הפעילות. ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק הבין שזה לא ישנה שום דבר והוא אמר שהאסטרטגיה היא לסגת לקו הבינלאומי ולקבל לגיטימציה בינלאומית ולקבל מציאות ביטחונית טובה יותר", הוסיף איילנד.
איילנד הסביר, כי "כאשר ראינו שצד"ל קורס, נדרשנו להחלטה מיידית, האם לסייע לצד"ל באמצעות כוח גדול של צה"ל ואז מי אמר לנו שיכולנו להימנע מעימות עם החיזבאללה עם יותר נפגעים לכוחותינו".
איילנד הדגיש, כי "בשנת 2005 ביציאה של הסורים מלבנון. הייתי בין הבודדים בישראל שהתנגד לנסיגה הסורית מלבנון. טענתי שהסורים הם כתובת גם לפעולות עוינות וגם להסכם שלום. טענתי שאף אחד לא מבטיח שמי שיישאר בלבנון יהיה מתון. כפי שאנחנו רואים חיזבאללה נכנס לוואקום והמציאות בלבנון גרועה יותר".
לדבריו, "בין 2000 ל- 2006 המדיניות בגבול הלבנון לא נקבעה בממשלה אלא טקטית ע"י צה"ל. זאת הייתה מדיניות ההכלה של צה"ל. לא היה אפילו דיון אסטרטגי בממשלה בנושא. נכשלנו בשנות התשעים שבשום שלב לא ניסינו לפתח באמת אלטרנטיבה זולת השתיים הבאות: נסיגה חד צדדית או שימור המצב הקיים. אני לא בטוח שלא יכולנו לעשות אחרת. בתור אלוף במטה שהתנגד לנסיגה יחד עם המטה הכללי. בהתחשב בעובדה שהיו רק שתי חלופות הייתה זו החלטה נכונה וחבל שב 2006 לא מינפנו את זה".