שר הביטחון אהוד ברק כלל אינו מתחרט על היציאה החפוזה מלבנון אותה הוביל לפני עשור. בכנס שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי במלאת עשור לנסיגה החד צדדית מארץ הארזים אמר ברק, כי "הנסיגה הייתה סיום טרגדיה של 18 שנה שראשיתה באסטרטגיה מופרכת של המלכת הנוצרים, גירוש הפלשתינאים לירדן והקמת מדינת פלשתין בירדן. אני גאה בהחלטה".
ברק הבהיר, כי הוא איננו מתכוון שכל צעד וצעד היה מוצלח, אולם בראיה אסטרטגית היה זה מהלך נכון, "אין שום פעילות מבצעית שאין בה תקלות. צריך לתחקר וללמוד. השאלה הנכונה היא מדוע זה לא התבצע 10 שנים קודם. התשובה לדעתי היא שנקלענו למעגל קסמים שכאשר חיילים נפגעים אסור לדון ביציאה מלבנון. אבל טבע האדם אומר – אם אין לחץ , אין בעיה. כך נמשך מעגל הקסמים".
ברק סיפר לנוכחים על נקודת מבטו האישית בסוגיה זו, "הייתי אלוף צעיר שנכנסנו ללבנון. אני זוכר שהחיילים בלבנון אומרים לי שהם מגינים על הילדים בעריסות. 18 שנים לאחר מכן, אני בתור ראש ממשלה ושר ביטחון מגיע לשם ושואל את אותם התינוקות בעריסה שהיום הם חיילים מה הם עושים והם טוענים שהם מגינים על ילדים בעריסות. כאשר אני כראש ממשלה ושר ביטחון לא יודע להגיד מדוע החיילים ההם שם".
בדבריו טען ברק, כי "בשנת 1985, בתור ראש אמ"ן, טענתי באזני שר הביטחון יצחק רבין שאסור ללכת למתכונת של רצועת הביטחון וצד"ל. אמרתי שיקרה לנו אותו דבר שקרה לנו בתעלת סואץ. כאשר ישראל נקלעה לשרשרת תגובות שהעמיקו את הנוכחות על גדות התעלה ובסופו של דבר למלחמת יום כיפור. וזה מה שקרה".
"כראש אמ"ן הצעתי שיקימו ארבע צד"לים – שיעי, דרוזי, נוצרי, ומעורב – שהם משמר אזרחי לבנוני לגיטימי שייהנה מתמיכה בציוד ואימון ישראליים. לא הצלחתי לשכנע. מאוחר יותר כאשר הייתי רמטכ"ל היינו עסוקים בניסיון להגיע להסכם עם הסורים. לא יכולנו לעשות באותו זמן נסיגה מלבנון מכיוון שזה היה פוגע במשא ומתן עם סוריה", הוסיף ברק.
ההחלטה, לדברי ברק, לא התקבלה ברגע אחד, "שנתיים לפני הנסיגה גיבשתי את ההחלטה. היא הייתה מתוכננת מראש כולל ההבשלה הסופית שלה. זו לא הייתה גחמה רגעית. מנהיגות זו החלטה בין שתי חלופות רעות וצריך להפעיל שיפוט ומצפון ולקבל החלטות. צריך לעשות את זה גם אם יודעים בביטחון שיש ביקורת. ביסוד עמדה ההכרה שהסורים תמרנו אותנו. הם דאגו לייצר פרוקסי בלבנון שיגרום לנו לדמם מבלי לחשוף את עצמם ברמת הגולן".
"היה תכנון", הוסיף ברק, "במשך חודשים ארוכים של ישיבות עם יק"ל ועם המטכ"ל. התחלנו להוציא במשך שבועות ארוכים את הציוד הכבד. לא את הכל הספיקו להוציא בגלל שזה לא בוצע בזמן האופטימלי אלא בתנאים שנוצרו. יצאנו בלילה אחד בלי נפגעים ללא צורך בהמשך שהות בתוך לבנון. בביצוע תמיד יש יריבים, גורמים בלתי נשלטים, ערפל מודיעיני וערפל מבצעי. אין מה לפחוד מזה. קורות גם טעויות בשיקול דעת בזמן אמת בתנאי אי וודאות. אני אחראי ליציאה כולל לציוד שנשאר. אני גאה בהחלטה למרות הטעויות שאני אחראי להן".
ברק דחה גם טענות שונות בנוגע למשמעויות האסטרטגיות שהיו ליציאה מלבנון בטווח הארוך, "חיזבאללה לא התחזק בגלל יציאתנו. הוא התחזק בגלל שהייתנו בלבנון. כשנכנסנו לא היה חיזבאללה. אני זוכר שזרקו עלינו אורז ופרחים כשנכנסנו. כשעזבנו את לבנון היו 7000 רקטות. ב- 2006 הם ירו רק 4000. גם הטווח לא גדל בהרבה. ב- 2006 , 121 הרוגים, 44 אזרחים במלחמת לבנון השנייה. מאז המכה האדירה שנתנו להם יש 45,000 רקטות מדויקות יותר. המסקנה הישירה והכואבת היא שהמכות הכואבות שאנו מנחיתים דווקא מאיצות את ההתחמשות. אנו חיים בסבבים של עימות ועלינו להגדיל את מרחב הזמן בין עימות לעימות".
בסיכום קבע ברק, "אני גאה במהלך הזה. הצפי היה רק להחמרה. שקט ופריחה בצפון. תחשבו האם יכולנו לבצע את חומת מגן או את התנתקות כאשר כוחות צה"ל נמצאים עדיין בלבנון. חברה חפצת חיים במזרח התיכון צריכה להבין שמהלכים לעולם לא יהיו מושלמים. לפעמים נדמה לי שאני מקשיב לשיח הציבורי שהציפייה היא שהחיים הם ריאליטי או VOD. אנחנו לא חיים בארה"ב, בפינלנד או בהולנד. יהיו לנו פה רגעים קשים. של אנשים שנהרגו בגלל טעויות. צריך לדעת לחיות ככה ולא להתנדנד. המבחנים מחכים לנו. ישראל היום יותר חזקה כאשר היא לא תקועה לא בעזה ולא בלבנון".