בעקבות הצגת עיקרי התקציב הדו-שנתי לשנים 2011-2012 הונח דו"ח חדש על שולחנם של חברי הכנסת העוסק בתמהיל מערכת המס והיחס בין מיסים עקיפים וישירים. הדו"ח, אשר נכתב על ידי מאיר קפוטא , הממונה לשעבר על הכנסות המדינה במשרד האוצר ונערך ע"י מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, בראשות ד"ר רובי נתנזון, וקרן פרידריך-אברט מציג לחברי הכנסת את השיקולים בקביעת היחס הרצוי בין מיסים ישירים ועקיפים ומדוע יש צורך באיזון שיקולי היעילות הכלכלית אל מול שיקולי צדק. בנוסף, עורך הדו"ח השוואה בין נטל המס ותמהיל המסים בישראל לעומת OECD, ומגלה כי משקל המיסים העקיפים בישראל גבוה בהרבה.
הדו"ח, אשר יוצא כחלק מפרויקט "הסנאט" המביא מידי שבוע לחברי הכנסת מידע חיוני לפעילותם הפרלמנטארית, מציג את היתרונות של מיסים עקיפים מזווית היעילות הכלכלית, אולם מסביר כיצד, לצד אותם מאפיינים שבמישור היעילות מהווים יתרון, הופכים לחסרון במישור הצדק החברתי. מאיר קפוטא, הממונה לשעבר על הכנסות המדינה במשרד האוצר, מסביר: "מסים עקיפים מוטלים על הוצאה ולא משקפים את היכולת לשלם, הם מטילים נטל יחסי כבד יותר על השכבות החלשות ופוגעים בתחושת הצדק. למרות שמבחינה פורמאלית מסים עקיפים הם יחסיים בתחולתם, ברמה המהותית של חלוקת הכנסות אלו מסים רגרסיבים. העדר פער בין שיעור המס השולי והממוצע, מונע אמנם פגיעה בתמריץ לעבוד, אך במקביל פוגע ביכולת המסים העקיפים לחלק מחדש את ההכנסות ולצמצם את אי השוויון. "
ממצא נוסף העולה מן הדו"ח מגלה כי כאשר בוחנים את תמהיל המסים בישראל רואים, בניגוד למצב ב-OECD, מגמת גידול במשקל המסים העקיפים על חשבון המסים הישירים. ניתוח התפתחות היחס בין מסים ישירים ועקיפים במדינות OECD מלמד שבממוצע מדינות ה-OECD לא קיימת מגמה כללית של גידול במשקל המסים העקיפים. בחמישים השנים האחרונות החלק היחסי של המסים העקיפים מתוך כלל ההכנסות ממסים במדינות OECD לא זו בלבד שלא גדל אלא דווקא ירד בכ-8 נקודות אחוז (מ-39% ל-31%)3, ובחלק מהמדינות (איטליה, קנדה) אף הייתה ירידה חדה יותר של קרוב ל-20 נקודות אחוז. גם בישראל לא הייתה מגמת גידול בנטל המסים העקיפים, והוא נשאר יציב – כ-17 אחוזי תוצר, אולם הייתה מגמת ירידה בנטל המסים הישירים, שהסתכמה בכ-5 אחוזי תוצר. כתוצאה מכך, כאשר בוחנים את תמהיל המסים בישראל רואים, בניגוד למצב ב-OECD, מגמת גידול במשקל המסים העקיפים על חשבון המסים הישירים.
מאיר קפוטא מסביר: "השילוב בין שתי המגמות, יאיץ את שינוי תמהיל מערכת המס בישראל בכיוון של הגדלת משקל המסים העקיפים על חשבון המסים הישירים הפרוגרסיביים. לכך צריך להוסיף שינויים אפשריים נוספים בתוך קבוצת המסים הישירים (למשל הרחבת הטבות המס בחוקי עידוד שונים), שיקטינו עוד יותר את פרוגרסיביות המסים הישירים בישראל. התוצאה המשולבת תהיה כנראה המשך ירידת אפקטיביות מערכת המס בישראל כאמצעי לחלוקת ההכנסות, והמשך הגידול באי השוויון בישראל אף מעבר לרמה הגבוהה הנוכחית."
רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, מזהיר מפני האפשרות שבה יועלו המיסים העקיפים וטוען כי מהלך זה יביא בהכרח להגדלת הפערים החברתיים, עד לכדי יצירת שני מעמדות בלבד, גבוה ונמוך. " האוצר מעדיף להגדיל הכנסות המדינה על פני צדק חברתי. מהלך של העלאת מיסים עקיפים יפגע באופן ישיר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. לא זו בלבד שמספר הנפשות הנמצאים מתחת לקו העוני בישראל ביחס למדינות המפותחות בעולם גבוה הרבה יותר, נתון שהוכח גם על ידי דו"ח ה-OECD האחרון, הממשלה מחריפה זאת על ידי קביעת מדיניות כלכלית א-חברתית. מהלך שכזה יהווה עדות נוספת לכך שמדיניות הממשלה פוגעת בשכבות אלו באופן עקבי ומתמשך." מסביר ד"ר נתנזון, ומוסיף: "אין סיבה שישראל, החברה בארגון ה-OECD תנהל את מערכת המיסוי שלה בשונה מהמדינות האחרות החברות בארגון. אין ספק כי מהלך זה הינו תוצאה ישירה של כינון תקציב דו-שנתי בישראל, תקציב שלא קיים בשום מקום בעולם. התקציב הדו-שנתי בא לשמור על הקיים ומקבע מדיניות לשנתיים. המציאות הישראלית מלמדת על הצורך בתיקון עיוותים במדיניות החברתית, והרי בתקציב מסוג זה אין שום בשורה חברתית. "