שופטת בימ"ש השלום בחיפה אילת דגן דחתה תביעת בני זוג, שעתרו לחייב את חברת הביטוח "הראל", לפצותם בגין נזק שנגרם לדירתם ברמת ישי, לטענתם, כתוצאה מרעידת אדמה שפקדה את ישראל בינואר 2004.
השופטת וקבעה כי הנזק ברובו המכריע נגרם בשל כשל תכנוני וביצועי שנתן אותותיו עוד קודם לכן והוחמר ככל הנראה ברעידת האדמה והיה צפוי להחמיר בעתיד גם אלמלא אירעה הרעידה. כן קבעה כי מבטחת יכולה להתבסס על ההנחה כי הבית נבנה לפי תקני הבניה והתקן הרלבנטי לענין רעידות אדמה ואין עליה חובה, בעורכה ביטוח מבנה לצרכי משכנתא (הנערך במאות אלפי דירות), לבדוק את תכניות הקונסטרוקציה והחישובים הסטטים. בהסכמת המבטחת לבטח בביטוח מבנים אינה מקופלת הסכמה לבטח נזקים שארעו כתוצאה מרשלנות בתכנון/בניית הבית.
ביום 11/2/04 בשעה 10:15 ארעה רעידת אדמה בישראל (באזור ים המלח), בעוצמה 5.1 בסולם ריכטר. התובע טען כי בערבו של אותו יום חזר עם רעייתו ממרכז הארץ והבחין בסדקים שנפערו בקירות הבית, בסלון במטבח ובחדרי השינה כמו גם סדק בכלונס הדרום מזרחי, סדקים שלא היו קיימים עובר לרעידת האדמה.
חברת הביטוח טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה הואיל והנזק לא נגרם כתוצאה מרעידת האדמה אלא מחמת ליקויים בתכנון/ביצוע/פיקוח בעת הבנייה , שהינם פרי רשלנות המהנדס קונסטרוקטור ו/או הקבלן והנזקים היו מתרחשים בעתיד גם אלמלא רעידת אדמה וללא קשר אליה, ובמצב זה לא התקיים "מקרה הביטוח".
השופטת דגן קבעה כי חלק מהסדקים הקונסטרוקטיבים בדירת התובעים נפערו ברעידת האדמה מיום 11/2/04. אולם התשתית הראייתית לא מצביעה על סיבה יחידה להיווצרות הסדקים אלא על שילוב סיבות שהכשל הראשוני, בבחינת "אם כל חטאת" הוא בתכנון והביצוע והוא הבסיס לו. בלעדיו לא היה נגרם נזק בכלל או הנזק הגבוה הנטען והנזקים שנתגלו היו צפויים להתרחש בעתיד גם ללא רעידת אדמה. לא "הסיבה הקרובה " בזמן (רעידת האדמה) היא שגרמה לנזק אלא הכשלים המהווים את הסיבה המכוננת בשרשרת הסיבתיות והמכרעת שבהן.
עוד ציינה השופטת כי בתים אחרים בסביבה לא ניזוקו ברעידת האדמה, דבר האומר דרשני. העובדה שהבית השכן, (שהינו חלק ממבנה דו משפחתי שתוכנן ע"י אותו מהנדס ונבנה באותה עת ע"י אותו קבלן) - לא ניזוק ברעידת האדמה בעוד שבית התובעים ניזוק, מהווה את ההוכחה האולטימטיבית כי לא הרעידה היתה הסיבה הקרובה לנזק אלא הכשל הביצועי תכנוני. זאת הואיל והשכן תקן ליקויים ביסודות בגין סידוק שארע כבר בשנת-1987 בהתאם להנחיות האינג'ינר ואלו התובעים לא עשו כן ולכן אין תימא כי לשכנים (כמו לאחרים בסביבה הקרובה והרחוקה) לא ארע נזק ולתובעים נפערו או הוחמרו חלק מהסדקים בעת רעידת האדמה.
בנסיבות אלו קבעה השופטת דגן כי הסיבה הקרובה כמשמעה הביטוחי, אינה רעידת האדמה כי אם הכשלים בתכנון והביצוע ובהתאם כי התובעים לא הוכיחו כי התקיים מקרה הביטוח.
עוד הבהירה השופטת דגן כי בבואה לערוך ביטוח המבטחת יכולה להתבסס על ההנחה כי הבית נבנה לפי תקני הבניה והתקן הרלבנטי לענין רעידות אדמה נכון למועד התכנון והבניה ואין עליה חובה, בעורכה ביטוח מבנה לצרכי משכנתא (הנערך במאות אלפי דירות), לבדוק את תכניות הקונסטרוקציה והחישובים הסטטים שמא לא חושבו או לא הוכנסו בפועל כמויות ברזל מספיקות כלונסאות או קורות ו/או לא בוצעה הבניה בהתאם לתכניות.
הצפייה הסבירה של חברת הביטוח היא כי הבניה נעשתה כדין דהיינו כי נערכו תכניות קונסטרוקציה המתאימות לתקנים וכי הביצוע נעשה תחת פיקוח שיבטיח הכנסת האלמנטים הדרושים וכי הקונסטרוקטור עמד בהתחייבותו המקצועית והחוקית. על סמך הנחה זו מוכנה חברת הביטוח לבטח את הנכס ולשלם את סכום הביטוח ככל שיתקיים מקרה הביטוח. בהסכמתה לבטח בביטוח מבנים אינה מקופלת הסכמה לבטח נזקים שארעו כתוצאה מרשלנות בתכנון/בניית הבית. לשם כך קיים ביטוח מיוחד שענינו רשלנות מקצועית (והוא קיים בעניננו). אין ספק כי אם היתה המבטחת יודעת שהבית תוכנן ונבנה מלכתחילה עם חוסר יכולת טבועה מלידתו, לעמוד ברעידות אדמה מחמת חוסר עמידה בסטנדרטים שבחוקי הבניה ותקני הבניה הקובעים במועדים הרלבנטים, לא היתה מוכנה להעניק את הביטוח.