פשרה הושגה השבוע בין מכללת אורות ישראל לד"ר חנה קהת לפיה ד"ר חנה קהת תעזוב מרצונה את המכללה, ותקבל שעות הוראה במכללות אחרות שהסכימו לקבלה. כך ששני הצדדים השיגו את מבוקשם.
הפשרה הושגה בתיווכו של מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך, נוח גרינפלד. שני הצדדים ויתרו על תביעותיהם הכספיות בפרשה. הפשרה הושגה בבית הדין הארצי לעבודה בעקבות ערעור שהגישה קהת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה.
נציין כי השמועות שהופצו ביממה האחרונה לפיהן מדובר בניצחונה של חנה קהת אינן מדוייקות, שכן לפי הפשרה שהושגה שני הצדדים ויתרו על תביעותיהם הכספיות ובאו על חלק ממבוקשם.
ממכללת אורות ישראל נמסר בתגובה:
סגנית נשיא בית הדין הארצי, השופטת נילי ארד, ביקשה לבחון נכונות של הצדדים להגיע להסכמות. ואכן, בעקבות מספר ישיבות, וסיוע מצד משרד החינוך (מר נח גרינפלד), הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן באופן מיידי ד"ר קהת תעזוב את המכללה ותעבור ללמד במוסדות אחרים.
משעה שסוכם כי ד"ר קהת תעזוב את מכללת אורות, וכי לא תעלה עוד טענות מכל סוג שהוא כלפי המכללה והעומד בראשה (דרישות כספיות, תביעת לשון הרע), ממילא לא הייתה נפקות, לדידה של המכללה, האם פסק הדין של בית הדין האזורי יוותר על כנו או לא. הואיל ומן הסתם לד"ר קהת היה אינטרס שיבוטל פסק דין הכולל התייחסות קשה כלפיה, ולמכללה מאידך לא היה עניין שתונצח הביקורת הקשה של בית הדין כלפיה, הסכימה המכללה לביטולו. האינטרס היחיד של המכללה היה ונותר, לאורך כל הדרך, הפסקת העסקה של מרצה אשר תלמידות אינן לומדות בשיעוריה ולא פגיעה בשמה הטוב של ד"ר קהת, אשר לבטח ישנם מוסדות, כגון סמינר הקיבוצים, בהם יש סיכוי רב שתלמידים ירצו ללמוד בשיעוריה.
הצגת הדברים כאילו בית הדין הארצי מצא לנכון לבטל את פסק הדין, באופן שמשתמע ממנו כאילו הטענות נדונו והוכרעו לגופן, רחוקה מרחק רב מן המציאות. מופרכת עוד יותר הצגת פסק הדין של בית הדין האזורי כאילו קבע שניתן לפטר את ד"ר קהת על רקע עמדותיה האידיאולוגיות. והרי בית הדין האזורי קבע כי אין כל קשר בין עמדותיה לבין הרצון לפטרה, שנבע כאמור אך ורק מכשלון מתמשך של הקורסים שלה במכללה.
תוצאת הדברים היא אפוא, כי הסתיימה העסקתה של ד"ר קהת במכללה. המכללה מאחלת לד"ר קהת הצלחה במקומות עבודתה החדשים".
תחילתה של הפרשה בשנת 2006, אז ביקשה (וקיבלה) קהת צו מניעה זמני נגד פיטוריה מן המכללה, לאחר שבאותה עת השתכנע בית הדין כי פיטוריה של קהת נבעו ממניעים לא ענייניים.
אולם, לאחר בירור התביעה בבקשה להפוך את צו המניעה הזמני לצו מניעה קבוע, קבע בית הדין האזורי לעבודה, כי כמה מן הטענות שטענה קהת בפני בית הדין והביאו לצו המניעה הזמני נגד פיטוריה - אינן מדוייקות.
בפסק הדין נקבע, כי "לאחר שבחנו את כל הראיות ובפרט לאור עדות התובעת (חנה קהת - ש.פ) מחד ועדות פרופ' גוטל והרב פליקס מאידך , השתכנענו כי נכון למרץ 2006 ואף בשנים קודם לכן, נוצרה מצוקה של רישום לקורסים של התובעת, ככל הנראה בשל עמדותיה ועל בסיס עובדות אלו שקלה המכללה לצמצם או לפטר את התובעת, ממניעים תקציביים אוביקטיביים, הגם שהסיבות למיעוט הנרשמות נעוץ כפי שאף אומרים ראשי המכללה בדיעותיה של התובעת".
"כעת, עת התבררה בפנינו התמונה המלאה, מצאנו כי לא כצעקתה של התובעת , וזו לא הצליחה להוכיח בראיות של ממש את טענותיה כי המכללה היא זו אשר הכשילה את הרישום לקורסים ואף לא הצליחה להוכיח את הקשר בין הפרשה של בר אילן לטענותיה לשינאה והתנכלות מצידו של פרופ' גוטל כנגדה", הוסיף בית הדין וקבע, כי "לאחר ששמענו את ראיות התובעת ועדי הנתבעת, אין אנו סבורים כי עמד בפנינו נושא שאלת אפליה על רקע השקפה, ולא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית מספקת , כדי להוכיח כי רק בשל דעותיה של התובעת והשקפת עולמה , החל הליך הפיטורים כנגדה".