מועמר קדאפי, שליט לוב, חורג ממדיניותו בשנים האחרונות להנמיך קומה בעימות עם המערב, עם ישראל וארה"ב. על רקע העובדה הזו מעט תמוהה החלטתו לשגר משט לרצועת עזה בניצוחו של בנו, סייף אל איסלאם. כדי לפתור את הסוגיה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הפרופ' יהודית רונן מומחית למדיניות לוב במחלקה למדעי המדינה, באוניברסיטת בר אילן.
בראשית דבריה מציינת פרופ' רונן כי אכן מדובר בחריגה מהמנהג הזהיר עד כה של לוב שלא להתעמת עם ישראל ולא להגביר את האיבה מולה, ולטעמה אחד הגורמים המרכזיים לכך היא החרפת המיליטנטיות של איראן ומעורבותה במזרח התיכון.
עוד היא מציינת כי מעורבות איראנית זו במזרח התיכון לצד היות ארצות הברית שקועה בבעיותיה הרבות – אפגניסטאן, עיראק ועוד – גורמת למנהיג לוב לחוש שהזירה הפלשתינית ראויה לניצול כדי לחזק את מעמדה ובעיקר את מעמדו של יורש העצר הלובי, סייף אל איסלאם (חרב האיסלאם).
פרופ' רונן מזכירה שאל איסלאם עומד בראש קרן צדקה בעזרתה הוא ממנף את מעמדו והוצאתו של משט שכזה ממתגת אותו כמנהיג איכפתי הדואג למצוקות בעולם הערבי.
ומה באשר להליכי הנורמאליזציה שהחלו מפעמים בשנים האחרונות בין ארצות הברית ללוב? האם אין חשש לובי מאיבוד התהליכים הללו? מסתבר שממש לא. "קדאפי חש שהתהליכים הללו מוקסמו והוא חש שארצות הברית לא מתגמלת אותו כראוי על הצעדים שעשה כשויתר על תכנית הגרעין וכו'. הוא ציפה להטבות והן לא מגיעות. יש כאן עמדה דו ערכית לגבי ארצות הברית. הוא יודע את מעמדה של ארצות הברית מול לוב שהיא כיום מעצמת נפט ומשקיעים רבים נטועים עמוק בלוב. הוא יודע שאין לאף אחד מהצדדים סיבה להעכיר את היחסים".
פרופ' רונן לא שוללת את ההערכה ולפיה היחס הפשרני של ארה"ב למשט הטורקי הוכיח לקדאפי שלא משט כזה או אחר יעכיר את האווירה בינו לבין ממשל אובמה, ועל כן הוא חש בטוח במהלך שכזה.