בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי לא הרבנות הראשית היא המעסיקה של השוחטים היוצאים לשחוט בחו"ל, אלא יבואני הבשר ובכך אישרה את פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בנושא זה.
השוחטים טענו, כי המדינה היא המעסיקה במשותף של השוחטים, יחד עם היבואנים, אולם בית הדין דחה את הטענה, תוך שהוא קובע כי העובדה שהרבנות משבצת את השוחטים מחייבת אותה לפעול בהגינות אך אינה הופכת אותה למעסיקה.
בית הדין ציין, כי העובדה שהשוחטים קיבלו שכר אשר ישירות בינם לבין היבואנים, אשר היה גבוה באופן ניכר מהשכר המשולם לעובדי מדינה, מורה כי לא היתה כוונה להפוך את השוחטים לעובדי מדינה.
עם זאת הביעו השופטים אי נחת מהמצב הקיים וקראו להסדיר את העסקת שוחטי חו"ל ולקבוע סטנדרטים שקופים לשיבוצם.
"הדעת אינה נוחה, לטעמי, ממעורבותה הגדולה של המדינה בכל הקשור לרוב תנאי העסקתם של השוחטים מחד, ומאידך, מכך שהיא מרחיקה היא את ידיה מכל הקשור בתשלום שכרם - באופן המתיר אותה מקשר יחסי העבודה המשפטיים עימם", כתבה השופטת ורדה וירט.