במלאת שבוע לפטירתו של ראש ישיבת הר עציון הרב יהודה עמיטל מספר לערוץ 7, הרב יוסף צבי רימון, ר"מ בישיבת הר עציון ורב ביישוב אלון שבות על רבו האהוב.

לדבריו הרב המשיך למסור שיעור כללי עד גיל שמונים וחמש, אבל מעבר ללימוד הוא היה זה שידע שצריך לשלב בין הישיבה לצבא ושזה מודל של מלכתחילה ולא בדיעבד והוא אמר את זה כי זה עדיין לא היה אופנתי.

הוא מספר על רב שידע לברוח כל ימיו מהכבוד, "כשרצינו לעשות פרוכת מיוחדת לכבוד הרב ליכטנשטיין עם הגיעו לגיל שישים, אמר לנו הרב עמיטל שאין לו שום בעיה שיורידו מהבמה את הפרוכת שעשו לכבודו וישימו במקומה פרוכת לציון יום ההולדת של הרב ליכטינשטיין".

הרב רימון מציין שהרב עמיטל חי בכפיפה אחת גם עם אנשים שלא הלכו בדיוק בדרכו ובלבד שמעשיהם היו לשם שמיים, "כשהוא מינה את הרב מדן כולם חשבו שיש פה מהפכה, והוא אמר להם זו בחירה שלי, זהו אדם גדול שמסוגל להתעלות ולראות אם אדם פועל לשם שמיים לטובת עם ישראל וזה מה שחשוב, לכן גם היום רואים שיש לו תלמידים רבים למרות שלא כולם באותה הדרך שלו".

הוא מספר את הסיפור על התינוק הבוכה, שלדבריו היה המוטו של הרב עמיטל, "הרב סיפר את זה כשהישיבה הוקמה, פעם אחד האדמו"ר הזקן בעל התניא ישב בחדר אחד עם בנו האדמו"ר האמצעי ובפינה אחרת ישב בעגלה, הנכד הצמח צדק, פתאום התינוק בוכה, הסבא חיכה לראות שבנו ניגש וכשזה לא קרה הוא זה שניגש והרגיע את התינוק, לאחר מכן שואל האדמו"ר הזקן את הבן מדוע לא ניגשת, הוא עונה לו שהייתי שקוע בלימוד התורה, האדמו"ר הזקן אמר לו, מי שלומד תורה ולא שומע קול בכיו של תינוק הלימוד תורה שלו לא חשוב, וזה מה שהרב עמיטל אמר לנו תמיד, תקשיבו לקול בכיו של תינוק, תמיד תקשיבו למרות שאתם פה בישיבה בתוך התורה, תקשיבו לעם ישראל לצרות שלו לבעיות שלו".