בספרה החדש פורסת פרופ' דבורה ברגמן מהחוג לספרות באוניברסיטת בן גוריון את הסיפור העומד מאחורי ספרו של ר' עזריה בן אפרים ממודינה שבאיטליה 'חמס הזמן', ספר שנכתב בשנת 1481 ומגולל את מצוקות נפשו האישיות של המחבר.
ביומן ערוץ 7 סיפרה פרופ' ברגמן על הספר המיוחד (הוצאת ראובן מס) המציג בתוכו צילום אוטנטי של כתב היד יחד עם הדברים בדפוס, הקדמה ורקע שכתבה היא עצמה. "על המחבר לא היה ידוע כמעט כלום חוץ משמו ושם אביו שאותם הוא כתב בהקדמה. אפילו את שם משפחתו הוא לא כתב. חקרתי ומצאתי שהוא היה שייך למשפחת בן יואב, משפחה חשובה באיטליה של אותם ימים. אביו הוא שהעתיק את כתב היד, והבן, ר' אפרים עצמו, הוא שהגיה את הספר והוסיף ציורים".
שפתו הגבוהה של הספר וההתייחסות לאירועים היסטוריים בלתי מוכרים מתקופתו של המחבר הותירו הרבה סימני שאלה לברגמן עצמה והיא נאלצה להשלים את תמונת חייו של המחבר מתוך השערות והערכות. אולם כשהגישה את ספרה לדפוס אמר לה המוציא לאור שהספר מלא בהשערות והדבר מובן לנוכח אופיו של הספר והיותו עתיק כל כך ומקורו בלתי מוכר. כששמעה ברגמן את הדברים החליטה למשוך את הספר מהמו"ל ולשוב ולנסות למלא אותו בעובדות בדוקות יותר. "נסעתי לאיטליה, לכפר שבו הספר נכתב ומצאתי שם ספר על תולדות המקום. עיינתי בו וראיתי שהוא מאשש את ההשערות שלי".
בספרו מגולל ר' עזריה את מצוקות נפשו אל מול שליטתו של הזמן בחיי האדם. "הוא גם מטיח באל איך יתכן שהוא מניח לזמן למשול בנו, ולמה מגיע לו הדבר הזה. הוא לא מצליח לפתור את הבעיה ולכן הוא מוסר את עצמו בידי האל שיעשה בו מה שהוא רוצה ומתפלל לאל שיסייע לו להבין סתרי תורה".
כתב היד הגיע בדרך מקרה לאחר שיורשי אוסף מונטיפיורי, שם היה כתב היד של 'חמס הזמן', מכרו את האוסף והוא נפוץ בכל עבר. אספן בשם מרקס מלונדון שרכש את 'חמס הזמן' חשש שאם ינעל את הכתב בכספת הוא יאבד לנצח ולכן ביקש מאוניברסיטת בן גוריון לחקור את הכתוב בו. האוניברסיטה פנתה לפרופ' ברגמן שסירבה בתחילה, אך נאותה לאחר שנחשפה לכתב יד עצמו.