בימים האחרונים הושלמה מלאכת איתורו של התפריט המיוחד של לחם הפנים בידי פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן ומהנדס המזון אריה כהן. ביומן ערוץ 7 מספר פרופ' עמר על המהלכים שהובילו לתפריט המורכב שהיה סודי כבר בימי בית המקדש ועל המסקנות האישיות והציבוריות מעבודת המחקר שלו. "די לדבר על נס, דברו על חזון", הוא אומר.
בראשית דבריו מציין פרופ' עמר כי בעבר כבר עסק עם מהנדס המזון אריה כהן בחקר לחם הפנים ומחקר זה הוביל לסדרת תהיות לא פשוטות שכן מדובר ב"לחם מיוחד, גדול מאוד, ללא שאור, עבה, בעל צורה מיוחדת, עשוי מסולת ולא מקמח ושומר על טריותו לאורך כשבוע".
פרופ' עמר מבהיר כי ההתייחסות ללחם הפנים כעל נס מתמקדת בהיותו שומר על חומו מעבר לשמירה על טריותו, ואת השמירה על טריותו ניסו לשחזר ביד אדם מתוך הבנה שהכוונה היא שמירה על היכולת לאוכלו באופן סביר גם לאחר שבוע ימים.
בדבריו הוא מזכיר כי כבר בימי בית המקדש שמרו אנשי בית גרמו את סוד אפיית לחם הפנים בסוד שללא חלקו עם איש וכדי להתמודד עם המונופול הזה הביאו חכמים אופים מיוחדים מאלכסנדריה.
פרופ' עמר מספר כי מתוך העיסוק והמחקר הן מול כתבים עתיקים והן מול ממצאים ארכיאולוגיים עלה בידיהם לגלות שהחיטה של היום אינה החיטה של פעם וככל הנראה מדובר בחיטת דורום המשמשת לפסטה. בהמשך הדרך בנו תבניות מיוחדות שבהן ניתן יהיה לאפות את הלחם במבנה המיוחד שלו. תבניות אלה בנויות כשצירים בשני צידיהם ולאחר רידוד הלחם מרימים את דפנותיהם. בהקשר זה הוא מזכיר את הויכוח בתלמוד בין מבנה של תיבה פרוצה, הלא הוא מבנה ה-ח' ההפוכה כנגד גרסת "הספינה המרקדת", כלומר בתבנית V. להערכתו אין מדובר במחלוקת של ממש אלא בשתי צורות של אפיה בשתי תקופות שונות. "שתי האפשרויות אפשריות מבחינה טכנית", הוא קובע.
כאמור, מסקנתו האישית של פרופ' עמר מהמחקר היא "לא להסתפק בלדבר על ניסים. דיבור כזה הוא גורם משתק. צריך לעבור לדיבור על חזון". האם המשפט הזה שיש בו כדי לעודד קידום מעשי של רעיון המקדש מקובל באקדמיה ממנה הוא מגיע? לטעמו בהחלט כן. יש הרי חופש אקדמי באקדמיה...