העיתונאי קלמן ליבסקינד הקדיש את טורו השבועי לבקשת סליחה מעקורי הגוש, על טור שכתב נגדם לפני כחמש שנים.
"חמש שנים עברו מהיום בו השמידה מדינת ישראל חבל ארץ פורח וגירשה את תושביו ואפשר לקבוע בלי הגזמה שהתקופה הזו היתה מהמביכות בתולדות העיתונות הישראלית. מעולם לא פירסמה העיתונות במשך תקופה ארוכה כל כך סדרה אינסופית של שטויות והבלים שבינם לבין המציאות אין שום דמיון", ציין ליבסקינד.
לדבריו, "עשרות ידיעות בכל כלי התקשורת, כולן מפי "גורמים" ו"גורמים בכירים" ו"מקורות ביטחוניים", דיווחו על כוונות המתיישבים "לפתוח באש על חיילים". ב'מעריב' פורסמה תחזית לפיה תהפוך שא-נור, בצפון השומרון, ל"מצדה מודרנית". "קצינים בכירים" צוטטו כמי שיודעים שבישוב יתרכזו "גורמים מיליטנטיים" ש"יקיפו עצמם בחומרי נפץ, בלוני גז ונשק". אלכס פישמן דיווח ב'ידיעות אחרונות' על פיגוע מתוכנן בהר הבית ש"כבר חצה את שלב ההתלבטות התיאורטית". "השאלה עכשיו היא לא אם יבוצע", קבע, "אלא איך ומתי".
"קצת לפני ההתנתקות, כשגם אני התחלתי להאמין למה שכתוב בעיתונים, פרסמתי במוסף הזה "מכתב לאחים יקרים". אליכם, תושבי גוש קטיף, פניתי אז בביקורת קשה. זה היה אחרי שקראתי על האלימות הצפויה שלכם, על גלי הסרבנות שאתם מובילים, על תכניתכם לפרק את המדינה. אני מודה, גם אני האמנתי. חבטתי בכם ללא רחם. הודעתי לכם ש"אני לא איתכם". שאפילו את מדבקת ההזדהות אתכם הסרתי מהרכב", מספר ליבסקינד.
"אחר כך נשלחתי מהעיתון לכסות את ימיו האחרונים של הישוב נצרים. הייתי לצדכם בשבת. ראיתי קהילה נפלאה ובריאה מאין כמותה. התפללתי אתכם בפעם האחרונה במקדש המעט שלכם, שכמה ימים אחר כך נשרף ונבזז בידי חיות אדם. ראיתי אתכם מושיטים יד איש לרעהו. לא מרימים קול על חייל. נסעתי איתכם באוטובוס שלקח אתכם החוצה. חמש שנים אני עוקב אחריכם בהערצה. מייסר את עצמי על המאמר ההוא שכתבתי עליכם. והגיעה העת לבקש סליחה".