על הקשר שבין פרשת שמיני לפרשת פרה
בשבת הקרובה נקרא את פרשת 'פרה' - השלישית מארבע הפרשיות.
בכל ימות השנה אין איסור להיטמא ואין חובה להיטהר, אך יש זמן אחד בו חייבים להיות טהורים, בליל פסח, כדי שניתן יהיה לאכול את קורבן הפסח בטהרה. במסגרת הכלל "שואלים בהלכות החג שלושים יום קודם לחג" קורים את 'פרה' כדי להזכיר ולזרז את כולם להיטהר כבר מאמצע אדר.
בהקשר להקדמה זו, לאמצע אדר, אומר הירושלמי במגילה: "בדין הוא שיקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה. ומפני מה הקדימוה? שהיא טהרתן של כל ישראל". כלומר, לפי סדר האירועים במדבר היינו אמורים לקרא קודם את 'החודש' המתייחס לא' בניסן (שבו הוקם המשכן) ורק אח"כ את 'פרה' אבל מקדימים את 'פרה' כי היא טהרתן של ישראל. בדרך אגב אנו לומדים גם על סמיכות התאריכים ההיסטורית בין 'שמיני' ל'פרה' : היום השמיני למילואים הוא יום הקמת המשכן ב-א' ניסן ולמחרתו ב-ב' ניסן שרף משה את הפרה האדומה הראשונה.
האם חובת קריאת 'פרה' היא מהתורה או מדרבנן?
מחלוקת גדולה בפוסקים: רא"ש ריטב"א וכן פסק השו"ע שהקריאה מהתורה. לעומתם כמעט כל האחרונים כתבו שחובת הקריאה אינה מוזכרת בתורה ולכן היא דרבנן.
הגמרא במגילה ובברכות דנה באפשרות לקרא את התורה בשפה שאינה לשון הקודש. על זה מביאים התוספות את רשימת הקריאות שהן חובה מהתורה: במקרים המתאימים - ביכורים, וידוי מעשרות, חלוצה ועגלה ערופה וכחובה שנתית קבועה על כולם רק 'זכור'. אם כן 'פרה' לא נכללת ברשימה זו.
בלשון התוספות: "קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור".
הספר 'נחל אשכול' מביא נוסח אחר לתוספות שאינו נמצא בגמרות שלנו: "... קריאה דאורייתא ליכא אלא פרשת זכור או פ"פ..." וכאן, אומר 'נחל אשכול', טעו המדפיסים וכתבו: "פרשת זכור או פרשת פרה" (פ"פ=פרשת פרה) ומכאן השתרבבה הטעות לחובת 'פרה' מהתורה. אבל מהנוסח של התוספות ברור שאין הכוונה לפרשת פרה כי כתובה המילה או – "זכור או פ"פ..." . מוסכם על כולם ש'זכור' מהתורה, אם גם 'פרה' מהתורה היה צריך לכתוב "זכור וגם פ"פ..."!!
מכאן שהתכוונו התוספות ש – פ"פ היא פרשת פורים וזה בהתאם להלכה שמי שלא שמע 'זכור' יכול לצאת ידי חובת מחיית עמלק בקריאת 'ויבוא עמלק' שבפורים. עתה ברור הניסוח בתוספות, שהחובה מהתורה היא זכור או פ"פ – זכור או פרשת פורים.
בשבת הקרובה נקרא את פרשת 'פרה' - השלישית מארבע הפרשיות.
בכל ימות השנה אין איסור להיטמא ואין חובה להיטהר, אך יש זמן אחד בו חייבים להיות טהורים, בליל פסח, כדי שניתן יהיה לאכול את קורבן הפסח בטהרה. במסגרת הכלל "שואלים בהלכות החג שלושים יום קודם לחג" קורים את 'פרה' כדי להזכיר ולזרז את כולם להיטהר כבר מאמצע אדר.
בהקשר להקדמה זו, לאמצע אדר, אומר הירושלמי במגילה: "בדין הוא שיקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה. ומפני מה הקדימוה? שהיא טהרתן של כל ישראל". כלומר, לפי סדר האירועים במדבר היינו אמורים לקרא קודם את 'החודש' המתייחס לא' בניסן (שבו הוקם המשכן) ורק אח"כ את 'פרה' אבל מקדימים את 'פרה' כי היא טהרתן של ישראל. בדרך אגב אנו לומדים גם על סמיכות התאריכים ההיסטורית בין 'שמיני' ל'פרה' : היום השמיני למילואים הוא יום הקמת המשכן ב-א' ניסן ולמחרתו ב-ב' ניסן שרף משה את הפרה האדומה הראשונה.
האם חובת קריאת 'פרה' היא מהתורה או מדרבנן?
מחלוקת גדולה בפוסקים: רא"ש ריטב"א וכן פסק השו"ע שהקריאה מהתורה. לעומתם כמעט כל האחרונים כתבו שחובת הקריאה אינה מוזכרת בתורה ולכן היא דרבנן.
הגמרא במגילה ובברכות דנה באפשרות לקרא את התורה בשפה שאינה לשון הקודש. על זה מביאים התוספות את רשימת הקריאות שהן חובה מהתורה: במקרים המתאימים - ביכורים, וידוי מעשרות, חלוצה ועגלה ערופה וכחובה שנתית קבועה על כולם רק 'זכור'. אם כן 'פרה' לא נכללת ברשימה זו.
בלשון התוספות: "קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור".
הספר 'נחל אשכול' מביא נוסח אחר לתוספות שאינו נמצא בגמרות שלנו: "... קריאה דאורייתא ליכא אלא פרשת זכור או פ"פ..." וכאן, אומר 'נחל אשכול', טעו המדפיסים וכתבו: "פרשת זכור או פרשת פרה" (פ"פ=פרשת פרה) ומכאן השתרבבה הטעות לחובת 'פרה' מהתורה. אבל מהנוסח של התוספות ברור שאין הכוונה לפרשת פרה כי כתובה המילה או – "זכור או פ"פ..." . מוסכם על כולם ש'זכור' מהתורה, אם גם 'פרה' מהתורה היה צריך לכתוב "זכור וגם פ"פ..."!!
מכאן שהתכוונו התוספות ש – פ"פ היא פרשת פורים וזה בהתאם להלכה שמי שלא שמע 'זכור' יכול לצאת ידי חובת מחיית עמלק בקריאת 'ויבוא עמלק' שבפורים. עתה ברור הניסוח בתוספות, שהחובה מהתורה היא זכור או פ"פ – זכור או פרשת פורים.