יו"ר ארגון יד לבנים אלי בן שם, בעצמו אב שכול שאיבד את בנו קובי באסון המסוקים בשנת 97, אומר בראיון לערוץ 7 כי האסון ברומניה החזיר אותו לאותו יום קשה, "כשקיבלתי את הידיעות הדם הפסיק לזרום, זה החזיר אותי לאותו יום נורא, אני חושב כל הזמן על אותם משפחות, כל כך הרבה יתומים ואלמנות נוספו לארגון שלנו, הבית מתרסק בבת אחת, התקרה מתרסקת, הלב כואב כל כך הרבה אנשים מצטרפים למעגל הזה".
בן שם מציין, כי ההתעסקות הציבורית בטרגדיה במקרים כאלה היא זמנית בלבד והמשפחות יאלצו לחוות בסופו דבר את האבדן לבדם, "זה הרס טוטלי של משפחה, זה הלם מוחלט, לוקח שבועות ואפילו חודשים עד שמעכלים את זה, כל המדינה מזדהה יומיים שלושה אבל בסופו של דבר המשפחות נשארות לבד עם ההתמודדות זה כמו ילד שמתחיל ללכת ויש משפחות שלא יודעות איך להתמודד".
לדבריו, מאז אסון המסוקים הוא לא מצליח לשכוח את הטרגדיה, "אנחנו מנסים ללמד אנשים איך לחיות אבל זה לא עוזב אותך, לי נולדו מאז האסון עוד שלושה ילדים, אבל אני הולך לישון עם קובי וקם בבוקר עם קובי, אנשים פוגשים אותי שלוש עשרה שנים אחרי ושואלים אותי לשלומי, אבל זה משהו שאי אפשר להתגבר עליו, זה כאב, זה אבדן, כאב של געגוע".
בן שם מציין, כי כל קרבנות אסון המסוקים הקודם הפכו למעין משפחה אחת, "איך שהידיעה התפשטה קיבלתי עשרות טלפונים אנחנו כמו משפחה גדולה ומבינים אחד את השני".
בן שם משוכנע שכל הלקחים הבטיחותיים מאז אסון המסוקים הקודם יושמו, "זה אותו מסוק ואותה טייסת, אבל אז זה היה סיפור אחר, המסוק היה חלק ממערך ההובלות של חיל האוויר וועדת עיברי שחקרה את האסון הצביעה על כל הכשלים, חיל האוויר תיקן את כל הטעויות, כיום יש מפקד בדרגת תא"ל שמפקד על כל מערך המסוקים וקובע את הסטנדרטים, אז לפני האסון התייחסו למסוק היסעור כאל רכב תובלתי ולא תעופתי זאת הייתה טעות שתוקנה. בכל מקרה גם אם הפעם זו טעות אנוש או אולי תקלה במנוע זה לא יחזיר את הבנים הביתה, לצערי אנחנו מדינה שכל הזמן מתמודדת וכנראה מי שלא עושה גם לא טועה".