שני נערים שהסתננו ממצרים לישראל על מנת להבריח סם הירואין מישראל למצרים, נידונו לעשר שנות מאסר בפועל.
פרקליטיהם של הנערים טענו, כי העובדה שהסם היה מיועד ליצוא למצרים ולא אמור היה להישאר בישראל, צריכה להשפיע באופן משמעותי על מידת העונש, לקולא.
בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי "הסחר בסמים הוא בינלאומי וכך גם המלחמה בו. האינטרס של רוב מדינות העולם בנושא זה, משותף. מעבר לכך, שוק הסמים במדינה מושפע מהשוק במדינות השכנות וסמים המוחדרים למדינות אלה יכולים בסופו של דבר למצוא את דרכם לישראל".
"אני מסכים שהעובדה שהנאשמים צעירים בגילם ושהם היו קטינים בעת ביצוע העבירות (הנאשם 2 עדיין קטין) צריכה להשפיע על העונש שיגזר עליהם ולהביא לכך שהוא יהיה קל משמעותית מזה שהיה נגזר עליהם אם היו בגירים. אולם, אין מקום שנתון זה יביא לכך שהעונש שיגזר עליהם יהיה קל כשלעצמו", הוסיף השופט.
"בנותני דעתי לעבירות בהן הורשעו הנאשמים, לנסיבותיהן – סוג הסם, כמותו והעובדה שהם הסתננו לישראל שלא כדין, לחומרת התופעה ונפיצותה, לצורך להילחם בה ולשיקולי גמול והרתעה, מחד, ולנסיבות חייהם, לגילם הצעיר, לקטינותם בעת ביצוע העבירה, להודאתם שחסכה זמן שיפוט יקר, לעברם הנקי, לעובדה שזהו מאסרם הראשון, לקושי המיוחד שבנשיאת מאסר במדינה זרה, ולטיעוני באי כוחם, אני דן כל אחד מהם לעונשים הבאים: 10 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורם מהמאסר, שלא יעבור עבירת פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורם, שלא יעבור עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות", סיכם השופט.