התנועה האסלאמית בישראל-הפלג הצפוני, בהנהגת השיח' ראא'ד צלאח, נחשבה לאורך השנים כמי שמציבה את נושא ירושלים וההגנה על מסגד אל-אקצא בראש פעילותה. ואולם, בתקופה האחרונה, הרחיבה התנועה את עיסוקה האידיאולוגי והפוליטי אל העניין הפלשתיני כולו - למאבק הרש"פ והחמאס, לזכות השיבה, למשא ומתן עם ישראל ועוד. כל זאת, תוך אימוץ תפיסתה של תנועת החמאס ותמיכה גלויה בה.
כך מגלה מחקר שערכה ל. ברקן, החוקרת את הזירה הפלשתינית במכון "ממרי".
במחקרה היא חושפת את התרחבות השיח הפוליטי-אידיאולוגי של התנועה האסלאמית והתמיכה האידיאולוגית שלה בחמאס; פעילותה הפוליטית לטובת החמאס; קריאותיה למלחמה נגד ישראל; תמיכתה הנחושה בזכות השיבה של הפליטים לבתיהם; והמשך העיסוק בנושא ירושלים כליבת הפעילות של התנועה.
ברקן קובעת כי תמיכתה של התנועה האיסלאמית בחמאס איננה אידיאולוגית בלבד, היא גם פוליטית ומעשית. דוגמה בולטת לכך היא השתתפותו של צלאח ב"משט החירות" שיצא מתורכיה. צלאח היה דמות מרכזית במשט ואף נשא דברים בזכות הג'יהאד, על-פי עדויותיהם של אישים שונים שהיו עימו על הספינה.
היא מצטטת ראיון לאתר אסלאם און-ליין, שבו תיאר ראא'ד צלאח את הרחבת פעילותה של התנועה האסלאמית מהרמה המקומית אל הרמה הפלשתינית הכללית ואל הרמה העולמית: "לתנועה האסלאמית ולהנהגתה היה תפקיד בולט בעניין אל-קודס ומסגד אל-אקצא הכבושים. [תפקיד זה] החל להתרחב מהרמה המקומית לרמה הפלשתינית הכללית, ומשם לרמה העולמית, [בעיקר] סביב עניין אל-קןדס ומסגד אל-אקצא הכבושים. [העיסוק בהם] פתח לתנועה את הדלתות ליצירת קשרים בינ"ל בכל העניינים שהיא מרבה לעסוק בהם". בין נושאים אלה כלל צלאח את ירושלים, אל-אקצא, זכות השיבה ושבירת המצור על עזה.
עוד היא קובעת במחקרה כי התנועה האסלאמית קוראת לדבוק בזכותם של הפליטים הפלשתינים לשוב לבתיהם ולאדמותיהם משנת 1948 ומסרבת לרעיון ה"יישוב מחדש" של הפליטים בארצותיהם, או לקבלת פיצויים תמורת ויתור על זכות השיבה. עמדה זו תואמת הן את עמדת החמאס והן את עמדת אש"ף והרש"פ, אף על פי שאבו מאזן ודובריו שומרים על הגדרה מעורפלת של זכות השיבה.