תביעתו של נער בן 14 הסובל מתסמונת דאון נגד רופאי אימו בגין "הולדה בעוולה" נדחתה, לאחר שהוכח שהאם לא ביצעה בדיקת מי שפיר למרות המלצת הרופאים לבצע הבדיקה.
בתביעה נטען כי הנתבעים, מדינת ישראל (באמצעות "טיפת חלב), קופת חולים לאומית והמרכז הרפואי הרצליה, התרשלו במעקב אחר הריונה של האם, וכן כי על אף שהייתה התוויה להפנות אותה לבדיקת דיקור מי שפיר נוכח גילה, נמנעו הנתבעים מלהפנותה לביצוע הבדיקה וכן לא הסבירו לה את חשיבות הבדיקה.
הנתבעים הביאו לעדות את אחות טיפת חלב ורופא הנשים בהם פגשה האם, אשר העידו ואף גיבו את עדותם במסמכים המקוריים, לפיהם המליצו בפני האם על עריכת הבדיקה עקב גילה המתקדם באופן יחסי באותה עת, 37, והסבירו לה את הסיכונים והמשמעויות
אחות טיפת חלב אף ציינה בכרטיס, כי האם הבהירה שתבצע את הבדיקה, אולם רופא התחנה שבדק את האם לאחר שלושה שבועות ציין במפורש, כי על אף ההפנייה שנתן לה וההסברים שמסר לה, האם מסרבת לעבור את הבדיקה. על אף הסירוב, נתן הרופא לאם הפניה לביצוע דיקור מי שפיר למקרה ותחליט בכל זאת לבצע את הבדיקה.
לאחר שמיעת הראיות קבעה השופטת יעל וילנר, כי "מחומר הראיות עולה בבירור כי התובעת הופנתה לביצוע דיקור מי שפיר בשתי הזדמנויות שונות, קיבלה הסברים מלאים על מהות בדיקת דיקור מי השפיר בשלוש הזדמנויות שונות, וסירבה מדעת לבצע בדיקה זו מטעמיה היא".
"במצב דברים זה, המסקנה האחת המתבקשת היא כי לא נפל כל דופי בהתנהגות מי מהנתבעות ודין התביעה נגדן להדחות", הוסיפה השופטת.