בניגוד למחקרים קודמים בנוגע לכמויות המים הנמצאות בסלעים מהירח, הירח עשוי להיות יבש מידי, טוענים המדענים עכשיו בדיווח מקיף של רשת BBC.
מחקר שבוצע על ידי חוקרים מארצות הברית, ופורסם בעיתון המדעי "מדע", חקר את האיזוטופים של הכלור מהדוגמיות שנחקרו בעבר והובאו לארץ על ידי "אפולו".
החוקרים הוסיפו כי לא הייתה או הייתה כמות קטנה של מימן במגמה העוטפת את הירח, כלומר הלוויין הטבעי של כדור הארץ ככל הנראה היה תמיד יבש יותר מידי מכדי להכיל חיים.
ד"ר זכרי שארפ מאוניברסיטת ניו-מקסיקו היה האחראי על המחקר.
על פי אחת התיאוריות של התפתחות הירח, אובייקט בגודלו של כוכב מאדים התנגש בכדור הארץ לפני הרבה שנים. כתוצאה מהתנגשות זו- נוצר הירח. הוא הפך למוצק והתקרר רק לאחר שהמגמה הרותחת (סלעים מותכים) יצרו שיכבה שיש בכוחה להכיל כמויות אדירות של מים.
הגזים החמים שיצאו מהרי הגעש בכדור הארץ יצרו, ככל הנראה, את כל מקווי המים על הירח, הסביר ד"ר שארפ. "האוקיינוסים שלנו נוצרו ממים שמקורם בסלעים", המשיך. "אותו הדבר קרה, ככל הנראה, גם על הירח. רק שהירח יותר קטן וכוח הכבידה עליו קטן יותר ולא יכול להחזיק את המים, כך שיכול להיות שהם נשאבו לחלל.
בחיפושם אחר מים על הלוויין הטבעי של כדור הארץ, החוקרים נאלצו לחקור סלעים מהירח שהביאו האסטרונאוטים של החללית אפולו בשנות ה-60' וה-70'. המטרה העיקרית תמיד הייתה להוכיח כי הסלעים הללו עשירים במימן לפני שהתקררו, הבהירו המדענים.
ד"ר שארפ וחבריו החליטו לחקור את רכיב הכלורין, המהווה רכיב רגיש ואינדיקטור לרמת המימן. ידוע כי במקום שבו יש מימן יש גם מים. הם ביצעו השוואה לכלורין המצוי על כדור הארץ, וגילו לתדהמם שינויים עצומים בין הגושים. "בגלל ההבדל העצום היינו בטוחים שאולי מדובר בטעות במכשירי המדידה שלנו, כי הסלעים של כדור הארץ כולם דומים וזה כל כך שונה", הסביר ד"ר שארפ.