פרלמן בבית המשפט בפתח תקוה
פרלמן בבית המשפט בפתח תקוהפלאש 90

רעייתו של חיים פרלמן קרן, התקשתה להירדם הלילה מרוב התרגשות לאחר החלטת בית המשפט אתמול לשחרורו למעצר בית, "אני מצפה לרגע שבו חיים ייצא החוצה  מהבור האפל בו הוא נמצא וייחבק את הילדים שלנו שכל כך מתגעגעים אליו".



בעקבות החלטת שופט בית משפט השלום בפתח תקווה נחום שטרנליכט, הרגע הזה נראה קרוב מתמיד, אבל קרן, הרעיה המסורה,  משתדלת שלא לערוך חגיגות מוקדמות ויחד עם האמונה והתקווה היא גם מנסה להישאר עם שתי רגליים על הקרקע.

"השב"כ זה הגוף הכי חזק במדינה, במהלך הדיונים בבתי המשפט ראיתי שיש שופטים שמבחינתם עצם העובדה שהבקשה להארכת מעצרו של חיים הוגשה על ידי השב"כ, יש בה כשלעצמה לגרום לכך שהשופט אוטמטית ייקבל את הבקשה ויאריך ימי מעצר גם אם אין כל חומר, השופט שטרנליכט הוא אמנם שופט הגון וראוי אבל אין יותר מידי שופטים כמוהו בבתי המשפט בישראל, ואני לא אתפלא אם בשב"כ ימצאו שופט שייתן חותמת גומי וימשיכו את המעצר של חיים בעוד כמה ימים".



כשקרן אומרת את הדברים הללו  היא נשמעת כמשפטנית ותיקה ואולם גם היא מגדירה את הפרשה שאליה נקלעה משפחת פרלמן כאל חלום בלהות, שהיא מקווה להתעורר ממנו בקלות ולחזור לחיי השיגרה.



"הכרתי את חיים כפעילה בתנועת הנוער של כהנא. חיים היה רכז הנוער ואני הייתי פעילה שנוסעת באוטובוסים מפרדס חנה לירושלים על מנת לחלק כרוזים". לדבריה "הפעילות בנוער הייתה פעילות של הסברה, מחאות, חלוקת כרוזים והפגנות כדי

"לחיים היה חלום, להיות מורה לחינוך גופני ולעבוד עם ילדים. הוא מאוד מאוד אוהב ילדים והיה טבעי שייחפש מקצוע שיש בו עבודה עם ילדים"

לשכנע את הציבור שארץ ישראל בסכנה".



כשקרן הייתה בת 19 החליטו היא וחיים להתחתן, "חיים הוא האדם הכי מדהים שפגשתי. הרגישות שלו, המסירות שלו, התמימות שלו, הן בין יתר התכונות שמהם מאוד התלהבתי", לאחר חתונתם עברו חיים וקרן ליישוב תפוח אולם זמן מה לאחר מכן החליטו לעבור לגבעת וושנגטון, "לחיים היה חלום, להיות מורה לחינוך גופני ולעבוד עם ילדים. הוא מאוד מאוד אוהב ילדים והיה טבעי שייחפש מקצוע שיש בו עבודה עם ילדים".



ואכן לטובת אותו מקצוע שברו חיים וקרן את החסכונות, לקחו הלוואות ואף עברו למקום מגורים חדש. "במשך שנים, המצב הכלכלי בבית לא היה משהוא" מחייכת קרן כאשר היא מנסה לתאר את המצב הלא פשוט אליה היא וחיים נקלעו. "היינו בהחלט במצב שאני לא רוצה להרחיב עליו אלא לתאר אותו כלא פשוט" .אלא שלאחר כמה שנים של הסתפקות במועט לטובת אותו מקצוע נגוז החלום כאשר ועדה של משרד החינוך סירבה לאפשר לחיים להיות מורה במדינת ישראל.



"זה היה מאוד מוזר" - נזכרת קרן - כאשר היא מנסה לתאר את קבלת ההחלטות של אותה וועדה  שפסלה את חיים מלהיות מורה בשל מה שהוגדר כעברו הפלילי.  "הבאנו המלצות מכל העולם, הוכחות כי התיקים של חיים עסקו בהפגנות, והנפת דגל ישראל בהר הבית", אלא שלמרות שרוב מוחלט בין חברי הוועדה סברו כי אין מקום לשלול מחיים את האפשרות להיות מורה היה גורם אחד שהתנגד בצורה נחרצת לאותה מועמדות :" קצין הביטחון של המשרד טען כי נוכח העבר הפלילי של חיים והעובדה שיש בכלא בגלל אחת ההפגנות נגד הגירוש בגוש קטיף אסור לאפשר לחיים להיות מורה".



קרן משחזרת את הדברים ואומרת שהיום לאחר מעשיה ברור לה מי היד המכוונת "יום למחרת אותה וועדה התקשר הטלפון ועל הקו היה מי שציג את עצמו כחבר מהעבר של חיים, בדיעבד השיחה הזאת הייתה תחילתה של הפרשה שמסעירה עכשיו את חיינו".



אותו "חבר של חיים", היה גורם משירות הביטחון הכללי שהציע לחיים להיפגש איתו. "בדיעבד אני יודעת שאותו איש שב"כ שיחק לחיים על המצפון, הוא אמר לו שבשביל יצהר, הבן הבכור שלנו שעלה השבוע לכיתה א, כדאי לחיים לבוא ולהיפגש וחיים היה תמים, עשה טעות והסכים לאותה פגישה"



אותה פגישה הולידה עוד פגישה ועוד פגישה שבמהלכה שוחחו אנשי השב"כ עם חיים על המצב הכלכלי, אמונה ונושאים נוספים."חיים לא שיתף אותי, ניזכרת קרן, אבל לאחר כל פגישה כזאת הוא הביא כסף לבית ואמר כי הוא הצליח לעשות את הכסף כתוצאה מעבודות מזדמנות באשקלון".



אלא, שלאחר מספר פגישות בשב"כ רצו תוצאות וכאשר חיים היה תלוי בהם מבחינה כספית, הם אמרו לו שהם חייבים שהוא יספר סיפורים כדי להצדיק את אותן פגישות ולהמשיך לקבל כסף:" חיים, לא רצה לדבר על אף אחד " אומרת קרן, "ולכן הוא התחיל לדבר על עצמו והמציא כל מיני סיפורי סבתא כהגדרתה " אלא שבשב"כ מאוד מאוד רצו להאמין באותם סיפורי סבתא .



"בשלב הזה כשחיים עשה טעות, הוא שיתף אותי ופנינו ביחד לאיתמר בן גביר ונעם פדרמן. הם המליצו לחיים לנתק מגע באופן מייד עם השב"כ ואיתמר אף התחיל לערב את התקשורת מה שהסתבר כצעד מבריק בפרשה הזאת".



ואמנם הקשר עם התקשורת נעשה "מתחת לאף של השב"כ" אבל אלה לא הירפו ושיגרו  לחיים מדובב, "כל עם ישראל נחשף לקלטות של הסוכן דדה. היה ברור לנו כבר בהתחלה כי הבחור נשלח אלינו מטעם השב"כ וחיים הקליט את השיחות וחשף את ההתנהלות של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל,".



ברגע שבשב"כ גילו כי חיים חושד בדדה ויש ברשותו עשרות שעות של שיחות מוקלטות הם הגיעו לעצור אותו ולחפש את הקלטות:" בשעת לילה מאוחרת נכנסו לבית שלנו תשעה בריונים מהשב"כ כל אחד גדול יותר מהשני, הם באו והפכו את הבית וחיפשו את הקלטות וכאשר מצאו אותן היו מאושרים" נזכרת קרן, "אלא שהם לא ידעו שבזמן שעבר בין הפגישות שלנו עם איתמר בן גביר לחיפוש בבית, איתמר העביר את הקלטות לאמצעי התקשורת השונים וברגע שחיים נעצר הוא התחיל לפרסם אותן".



היום אומרת קרן שאותו מעצר שינה את חייה, "הם מנעו מחיים לראות עורך דין במשך עשרה ימים. התעללו בו, קשרו אותו לכסא כל יום במשך 16 שעות, היכו אותו, צרחו לו באוזן, מנעו ממנו שינה, הכניסו אותו לחדר שנקרא מקרר שבו הטמפרטורות הן 6- 7 מעלות ומנעו ממני להכניס סוודר", היא מספרת "כאשר הגעתי עם הסוודר למתקן החקירות של השב"כ הם אמרו שזה ישבש

הם מנעו מחיים לראות עורך דין במשך עשרה ימים. התעללו בו, קשרו אותו לכסא כל יום במשך 16 שעות, היכו אותו, צרחו לו באוזן, מנעו ממנו שינה, הכניסו אותו לחדר שנקרא מקרר שבו הטמפרטורות הן 6- 7 מעלות ומנעו ממני להכניס סוודר

את החקירה...."



בכל התקופה הזאת המשיכה קרן, להאמין "בורא עולם עשה לנו נס אחרי נס בסיפור הזה, כאשר אני חושבת על הסיפור הזה מהלך אחרי מהלך אני רואה את התערבות הקב"ה והאמונה שלי מתחזקת".



"הקב"ה, הוא ולא אחר יצא להציל את חיים - אומרת קרן-  אני מאוד מאמינה בזה, ורואה גם בעצם העובדה שחיים לא נשבר עד עתה נס גלוי :"הרי כל אדם נורמלי היה מודה גם ברצח ארלוזרוב נוכח העינויים הקשים" קרן לא שוכחת לפרגן לחברים, מכרים ופעילי ציבור:"ואני חייבת לציין כמה יהודים צדיקים שעוזרים לנו בכל אותה תקופה . הראשון הוא שמואל מידד, זנגי ראש עמותת חוננו, שאני לא יודעת איך להודות לו, היהודי הזה הוא פשוט מלאך שהגיע להציל אותנו משמיים", קרן לא שוכחת לציין את שאר הפעילים בעמותה כמו אריאל גורנר, "שלמסירות הנפש שלו אין קץ" ערן שוורץ:" צדיק שנשוי לבת של צדיק, הבת של ברוך מרזל" ועו"ד עדי קידר שפשוט נותן את הלב והנשמה.



קרן גם מבקשת לציין לטובה את אנשי גבעת וושנטון ובראשם את יקי סעדה "שלמרות שחיים עצור מזה חודש הוא דואג לו מאוד ואחרון אחרון  מבקשת קרן לציין את פעיל ארץ ישראל שלנו איתמר בן גביר:" אני לא יודעת מה היינו עושים ללא איתמר. ואשתו אילה שמוכנה להקריב ולאפשר לבעלה, לעבוד מהבוקר עד לבוקר שלמחרת עבור עם ישראל. אמרתי להם   ששלא תהיה לי דרך להחזיר להם  לעולם אבל איתמר אמר  לי:  עזבי, בעקבות המלצה שלך ושל חיים הכרתי את אשתי "....



קרן לא משלה את עצמה ויודעת שהפרשה רחוקה מסיום :" כבר הבוקר הם הגישו ערר למחוזי, הם מחפשים שופט שיהיה חותמת גומי ולצערי אני מאמינה שהם יכולים למצוא אחד כזה " אבל,  אומרת קרן :"גם בשב"כ מודים היום כי אין ראיות נגד חיים ולכן אני מקווה ומתפללת לבורא עולם שקרוב היום שבו חיים יחזור לבית", ואולם קרן מבקשת שהציבור יזכור את הלקחים העיקריים מהפרשה הזאת :" חיים היה תמים כאשר נפגש איתם, אבל אין לי ספק שאם הוא יכול היה להחזיר את הגלגל אחורה הוא לא היה עושה את זה,אמנם נכון שמה שעמד לנגד עיניו זה האוכל של הילדים אבל היה עדיף ללכת ולקבץ נדבות ברחוב מאשר להיפגש עם אנשים תחמנים ולא ישרים, שכל המוטיבציה שלהם היא להכניס לימין, ולרצות את השמאל".