בראיון מיוחד לערוץ 7 מספרת כלת פרס ישראל, חנה מרון, מהכוכבות הגדולות של התיאטרון הישראלי בכל הזמנים ואחת הדמויות המרכזיות מתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "קרובים קרובים", על הגעגועים לטלוויזיה של פעם, על התיאטרון של היום, על האכזבה ממפלגות השמאל- העבודה ומרצ, על הפציעה הקשה בעקבות השתלטות מחבלים בנמל התעופה מינכן והתמודדות היום יומית, וכמובן על העתיד.
"אני זוכרת בחיבה את הימים שעשינו את הסדרה "קרובים קרובים" זו הייתה טלוויזיה חינוכית בתנאים פרימיטיבים אבל עם הרבה רצון וכישרון, והיום שאני צופה בתוכניות הטלוויזיה אני די מזועזעת, אני לא אוהבת אותם, אני לא מבינה את הנמיכות של התוכניות, אותי כשחקנית או כבן אדם שאוהב צחוק והומור זה פשוט לא מצחיק, אני מחפשת כל פעם תוכנית שיהיה משעשע אבל זה לא מצחיק, לצחוק מאנשים ולזלזל בהם או עדות או דיבור כזה או אחר זה פשוט לא מצחיק".
"טלוויזיה היא לא מקום לחינוך, משרד החינוך צריך לפעול לחינוך, המורים, ההורים לא הטלוויזיה, טלוויזיה זה שעשוע, רגיעה לפעמים להבעת דעות לא לחינוך".
על התיאטרון, "אנחנו לא "ברודווי" אבל יש שיפור בשנים האחרונות יש יותר מקור ומחזאות ישראלית ממה שהיה פעם, לא תמיד יוצאת רמה אבל הביצוע והמשחק הוא על רמה גבוהה וזה מרים גם את התוכן", מרון מוסיפה, "מזרח התיכון איפה שאנחנו נמצאים, כנראה, לא תמיד אני בטוחה, יחסית התרבות בארץ, כוח היצירה הוא גדול, אני קוראת שירים ואני נפעמת מכמות המשוררים ובמיוחד המשוררות, היכולת של נשים גם בתרבות, כתיבה, ניהול בכל דבר בארץ על רמה מאד גבוהה, זה משמח אותי".
על הפוליטיקה, "אני מאוכזבת היום מתפקודם של מפלגות העבודה ומרצ, הסמל של מפלגת העבודה "אמת", אמת אמרו אז וזה נשכח, הסמל הזה, היינו אז מאוד פעילים במלחמת לבנון היום אני לא רוצה להיכנס לזה, אני מאוד מאוכזבת, אנשים שעמדו בראש המפלגות האלה, גם מרצ נעלמה לי, קודם נעלמה לי מפלגת העבודה ועכשיו גם מרצ".
מרון נפצעה קשה בהתקפת מחבלים על מטוס אל על במינכן ב-10 בפברואר 1970 ורגלה נקטעה, "זרקו עליי רימון ונפצעתי וכמעט מתתי, איבדתי חלק מגופי אבל אני מתפקדת מצוין, אי אפשר לשכוח אותם בגלל אותו איבר שחסר לי, זה מזכיר לי את הטראומה כל הזמן, אבל אני לא שוכחת בעיקר שלא נפתר שום דבר מאז, אחרי האירוע הזה הייתי פעילה בתנועה דו קיום בין ערבים ליהודים, עד היום אני חושבת ומקווה שיהיה עם מי לדבר, לא ניסנו מספיק. גם בעניינו של החייל החטוף גלעד שליט-לא ניסנו מספיק".
לדבריה, הפלסטינים המתנגדים לשלום והפועלים נגד ישראל הם "בלתי נסבלים, איומים, אדיוטיים הם עושים לעצמם נזק, אני בוזבוזית ואשכנזייה אבל אני אוהבת את המזרח התיכון, זה היה יכול להיות מקום נפלא, היינו יכולים להיות אור לגויים, הם לא מבינים את זה וגם אנחנו לא מספיק".
"אני הייתי ברצון ממשיכה עוד כמה שנים במקצוע ומקווה להמשיך להרגיש טוב, בזמן האחרון אין ביקוש מיוחד לדודות "חנה" כמו שהיה בקרובים קרובים".
חנה מאחלת לעם ישראל, "אוי עם ישראל המסכן, עם נפלא, עתיק רב פעלים וכישרון, ולא מצליח לתת לעצמו שלווה, שיהיה שקט ושלום, מה צריך עוד"