רבני יש"ע קוראים לציבור הרחב להשתתף ביום צום זעקה ותפילה לציון יום השנה החמישי לעקירה מגוש קטיף. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם דובר הועד, הרב דניאל שילה, שהתייחס בין השאר גם לעמדת הרב הראשי, הרב יונה מצגר, שקבע לפני זמן לא רב כי אין מקום לקיומו של יום שכזה.
בדבריו מציין הרב שילה כי לקריאה לקיומו של יום הצום חברו לצד רבני יש"ע גם רבנים נוספים מקהילות שונות, בהם גם כאלה המוגדרים כחרדים וכאלה המוגדרים כסרוגים, על אף שהוא עצמו אומר ש"אינני יודע מה ניתן להגדיר כציבור חרדי או ציבור סרוג".
לדבריו, גולת הכותרת של האירוע שיתקיים ביום רביעי בשעה 16:00 בבית כנסת 'החורבה' שבעיר העתיקה בירושלים, הוא קריאה שהאירוע לא ישכח ולא יישנה, והדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח הדיווחים על כוונות כאלה ואחרות לשוב על מתווה העקירה גם ביהודה ושומרון.
במהלך יום הצום יימסרו שיעורי תורה, תיאמר קינה מיוחדת, הציבור יקרא בתורה כמקובל בתענית ציבור.
תאריך זה של יום ח' באלול נקבע כיוון ש"ביום זה צה"ל יצא סופית מגוש קטיף והייתה נעילת הדלת האחרונה של יהודים בגוש קטיף, וכיוון שנוכחות צה"ל היא הנוכחות היהודית הדומיננטית במקום, בכך אנחנו רואים את קץ הפורענות הזו".
כאמור הרב שילה התייחס בדבריו גם להכרעתו של הרב הראשי הרב יונה מצגר במאמר שפרסם ב'תחומין' ולפיה אין מקום לקבוע יום תענית לזכר ישובי גוש קטיף ובתי הכנסיות שבמקום. כזכור הרב מצגר קבע כי "אין לקבוע תענית על חורבן ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, על חורבן בתי הכנסת ועל עקירת חבל הארץ". זאת כיוון שאין סמכות שיכולה לתקן תענית על כלל ישראל. הרב מצגר אף הוסיף וכתב כי "נושא העקירה מחבל קטיף, נתון היה במחלוקת ציבורית חריפה וכואבת בתוך העם גופו, ותקנה שתנציח עקירה זו כיום תענית וזכרון לחורבן עלולה להוסיף ולהגדיל את הפילוג בעם, ואף זו סיבה שלא לתקנה".
הרב שילה אינו מקבל טיעון הלכתי זה ותוהה: "כלומר קרה דבר כזה שיש בו אווילות, רשעות והחטאת הרבים וכדי שלא לעורר מחלוקת אנחנו נשכח מעשה שכזה, ונאפשר למי שמעוניין לעשות מעשים כאלה שוב? הרי גם יום העצמאות מפלג לכאורה ובכל זאת חוגגים אותו. אם נלך לפי העיקרון הזה לא נקיים הרבה דברים נוספים".
הרב שילה קובע כי עמדה זו של הרב מצגר אינה מקובלת על הרבנים מארגני ותומכי האירוע ביום חמישי. הוא מציין שהרב מצגר לא יצא לרחובה של עיר כדי לבלום קיומו של יום תענית שכזה, אלא רק פרסם עמדה הלכתית שניתן להציג עמדה הפוכה במקביל לה.
לטעמו לא ראוי לנצל דווקא אירוע זה כדי לדון במעמדה וסמכותה של הרבנות הראשית, אלא לעסוק באירוע הכבד והקשה של זכר ישובי גוש קטיף ומניעת חזרה על מתווה התנהלות שכזה בעתיד.
מוסיף הרב שילה ומציין כי לטעמו מן הראוי היה שמבצעי העקירה היו מותירים את הישובים על מקומותיהם תוך ערבות לביטחונם שהרי "בעולם המודרני לא מקובל שחילופי שלטון מחייבים עקירה של אזרחים, חוץ ממקרים של יהודים שתמיד מגורשים. היהודים גורשו משנאת הערבים אותם ולא משום סיבה אחרת. הערבים היו בגוש קטיף לא זמן רב לפני היהודים. בימים קום המדינה היו רק 17,000 ערבים במקום. הם התלקטו לשם אחרי שאנחנו הגענו. לכן ראוי היה להותיר את הישובים. העקירה הייתה מתן לגיטימציה לשנאה".