הישיבות התיכוניות מתחילות לשוב ללימודים, וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מומחה על תופעת המיתוג של ישיבות תיכוניות ואולפנות שאינן מסתפקות עוד בלימוד תורה אלא מציגות כל אחת ואחת את ייחודיותה הן במערכת השעות והן באווירה.
צביקה טרוסט עוסק בתחום זה של מיתוג מוסדות חינוכיים ולטעמו מדובר בתהליך הכרחי לנוכח צורכי הדור והשעה. הוא מדגיש בדבריו שפעילותם של ממתגי המוסדות החינוכיים אינה מסתכמת במוסד החינוכי וההיצע שבו אלא בסקרי שוק הבוחנים את דרישות התלמידים והוריהם, את האופן בו מקובע כל מוסד ומוסד בתודעה הציבורית וכיוצא באלה. כל אלה, לדבריו, פעולות שיש לעשותן כדי לפנות את זמנם של הרבנים וראשי הישיבות כדי שיוכלו לעסוק בליבת הלימוד.
"מציאת היתרונות היחסיים מצריכה עבודות עומק אצל הורים ותלמידים ואחר כך אנחנו ממליצים לעיתים על שידרוג משמעותי שהוא מעבר לקוסמטיקה ולעיתים על שינוי קוסמטי בלבד".
טרוסט מזכיר ישיבה תיכונית שמחקר גילה שקיימת בה נישה בלתי מנוצלת, כלשונו, של מדעים ואומנויות, וכאשר הוכנסו בעלי מקצוע לצד הדגשת השינוי בקמפיין תואם הרי שהדברים מסייעים למוסד עצמו להתקדם. במקרה אחר התברר שהציבור מזהה מוסד מסוים כבית יתומים בעוד זה מכבר עבר עליו שינוי דרמטי. לשם הבהרת השינוי היה צורך בהגדרתו כמוסד למצוינות ולשווק אותו כמוסד הדתי המושקע ביותר בתחום זה של מצוינות ובכך עלה המוסד על דרך המלך.
ומה קרה להם למוסדות החינוך שלא די להם בעצם הלימוד וכל אחד מהם נזקק לתוספת הממותגת הזו? לטעמו של טרוסט מדובר בשינוי בדור. "הכוח עבר מהיצרן לצרכן, מהישיבות לתלמידים. כיום המיתוג הוא לא מותרות אלא לעיתים זכות הקיום של מוסד. אפשר להצטיין, אבל אם המתחרה יעשה יותר רעש ההצטיינות לא תספיק. המוסד יגיע למקום לא טוב".
והאם אין בעצם השימוש במשרד יחסי ציבור כדי להעיד על חסך כלשהו? טרוסט משוכנע שלא ומזכיר שגם מוסדות מכובדים כדוגמת הטכניון ואוניברסיטת תל אביב הפנימו את הצורך בשימוש באנשי מקצוע מתחומי השיווק.