היום מצוין יום השנה החמישי לנטישת רצועת עזה ולעקירה. ביומן ערוץ 7 ניסינו לברר עם שר ההסברה והתפוצות, השר יולי אדלשטיין, עד כמה קרובה ממשלת ישראל דהיום, זו המתקרבת למו"מ מדיני ישיר עם הפלשתיני, לחזרה על מתווה העקירה.
"תלוי את מי אתה שואל", אומר אדלשטיין הקובע כי חמש השנים האחרונות הביאו רבים מאוד בציבוריות הישראלית להתפקחות בין אם מלאה ובין אם חלקית מתקוות השלום שיגיע בעקבות העקירה. "הרוב הזה הפיק לקחים וחלק מתנגד לנסיגות בכלל וחלק לנסיגות חד צדדיות. לעומת חלק לא רוצים שיבלבלו אותם עם העובדות".
באשר למגעים המדיניים אומר אדלשטיין כי "כל מי שעיניו בראשו צריך לעקוב ולהיות מודאג". עם זאת הוא מציין שהשמועות על הסכמות ישראליות לויתורים ונסיגות, הסכמות שהובילו את הפלשתינים לשולחן המו"מ הישיר, כל השמועות הללו אינן נכונות. למיטב ידיעתו של אדלשטיין "אין שום התחייבויות לפינוי ונסיגות כתנאי למו"מ".
עוד הוא מזכיר כי מאז ימיה הראשונים של ההקפאה העריך הוא עצמו כי המו"מ יתחדש בסמוך לתום תקופה זו בכדי להפעיל לחץ משמעותי על ראש הממשלה, אולם לדבריו "משיחות עם נתניהו ועם המקורבים לו נכון לעכשיו אין שום התחייבויות", הוא אומר ומעריך כי נתניהו עומד בלחצים המופעלים עליו.
באשר לעמדות אותן השמיע באחרונה השר, איש הליכוד, דן מרידור אודות רעיון המשך ההקפאה לשלושה חודשים נוספים, חורג השר אדלשטיין ממנהגו שלא להתייחס לעמיתיו לשולחן הממשלה וקובע כי עמדותיו של השר מרידור הן עמדות יחידות בליכוד ואין לו שותפים. "השר מרידור הוא שר מכובד ומנוסה, אבל יהיה מוגזם לחשוב שהוא המשפיע על החלטות ראש הממשלה. הוא עושה את עבודתו נאמנה, אבל עמדותיו לגבי נסיגות הוא די חריג בנוף של הליכוד".
באשר ללחצים המופעלים על ראש הממשלה להמשיך במסורת הנסיגות והויתורים, אותם מגדיר אדלשטיין כ"לחצים אדירים". הוא מזכיר שבעולם ההתיישבות ביו"ש נחשבת כבלתי חוקית. "הם לא יודעים במה מדובר וזה נראה להם כמו קולוניות ישראליות מרוחקות אלפי קילומטרים. אנחנו פועלים כעת כדי להציג בעולם את המציאות כפי שהיא".
האם ראוי היה שחברי הכנסת של הליכוד יציגו בפני ראש הממשלה קווים אדומים לנוכח המדרון המדיני בו הוא פוסע מאז נאום בר אילן? אדלשטיין סבור שלא שכן על אף החשש מהליך שכזה "חשוב מאוד שלא יהיה ראש ממשלה שידיו קשורות, כי הפעם זה לטובתנו אבל בפעם אחרת זה יפעל הפוך". עם זאת הוא קובע כי "רבים עוקבים אחר כל התפתחות ונתניהו יודע את הדעות בממשלה ואת המגבלות שלו", הוא אומר ומציין שאין מדובר בראש ממשלה שבתפיסתו האידיאולוגית מעוניין בעקירה, נסיגה ופינוי. "הוא מבין את הסכנות ויודע מה יצא מהתכנית הארורה שבוצעה לפני חמש שנים".
סוגיה נוספת בהקשר זה היא סוגיית התבטאותו של נשיא המדינה, שמעון פרס, ולפיה המתווה המדיני הרצוי לפתרון הוא מתן אפשרות לתושבי הישובים לצאת מהם במהלך המו"מ ולאחר מכן להותיר שלושה או ארבעה גושים קטנים בריבונות ישראלית, ואליהם יכונסו המעוניינים להישאר תושבי יו"ש. אדלשטיין מזכיר שנשיא המדינה הבהיר כבר מיומו הראשון בתפקיד שאינו מתכוון להיות נשיא המסתפק בלחיצות ידיים, ואכן כך הוא פועל כאשר הוא משתדל להיות מעורב בעשייה המדינית של ישראל. "לעיתים", מציין אדלשטיין, "הוא פועל בצורה נוחה לנו כשהוא מתגייס להסברה הישראלית, ולפעמים הוא מבטא עמדה שאנחנו לא כל כך אוהבים".
לדברי אדלשטיין כוחו של נשיא המדינה אינו ביצועי אלא רק ככוחה של קבוצת פרופסורים המציגים עמדה או תכנית מדינית, אך לא מעבר לכך.
באשר לעצם ההסכמה הציבורית למציאות בה נשיא המדינה מתערב בסוגיה פוליטית על אף שלא נבחר לכך, יודע ומסכים אדלשטיין לכך שלו היה מדובר בנשיא המגיע מצידה הימני של המפה הפוליטית איש לא היה מאפשר לו להתבטא בחופשיות ולקדם תכניות מדיניות, אך "זה כבר עניין אחר..."