שופטי בג"ץ, אשר גרוניס, מרים נאור וניל הנדל, דחו את עתירתם של אלון דוידי ו- 70 מתושבי שדרות, נגד החלטת משרד הביטחון להעדיף את פיתוח מערכת "כיפת ברזל" על פני מערכת ה"נאוטילוס".
העותרים טענו, כי העלות הכוללת של התקנת 34 מערכות נאוטילוס צפויה הייתה לעמוד על כ-1.2 מיליארד דולרים, אשר אותם סבורים העותרים כי ניתן היה לממן מכספי הסיוע של ארצות הברית. מערכות אלו, כך לדברי העותרים, יכסו את כל צפון הארץ ואת האזור שמאשקלון עד כרם שלום בדרום הארץ.
העותרים הוסיפו, כי עלות התפעול של מערכת הלייזר לשם יירוט טיל בודד עומדת על סך של 1,000 עד 3,000 דולרים. לעומת זאת, טוענים העותרים כי העלות הכוללת של הצבת מערכת "כיפת ברזל" אינה ידועה כיום וכי העלות ליירוט טיל בודד עומדת על כ-100,000 דולרים.
עוד נטען, כי ועדת נגל שקיבלה את ההחלטה הורכבה מחברים שנמצאו בניגוד עניינים, וכי הועדה שקלה שיקולים זרים הנוגעים לקשרים עסקיים של רפא"ל עם סינגפור, אשר נטען כי מערכת כיפת ברזל פותחה עבורה.
השופטים דחו כאמור את העתירה, תוך שהם מציינים כי "העותרים מבקשים אף שאינם אומרים זאת במפורש, שבית המשפט הגבוה לצדק יחליט למעשה מהי המערכת שתגן על תושבי ישראל מפני ירי רקטי ופצצות מרגמה".
"הקביעה כי יש לבטל את החלטת הוועדה מחמת היעדר סבירות מבוססת במקרה דנא על בחינת מכלול שיקולים שאינם נמצאים במומחיותו של בית המשפט. בית המשפט אינו יכול לשקול את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהמערכות. לשם כך קיימים גופים מקצועיים שאמונים על כך ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בפעולתם", הוסיפו השופטים.