13 חודשי מאסר נגזרו על תלמיד אשר הורשע על פי הודאתו באיומים על מורתו ובחבלה ברכבה בשלושה מקרים שונים, בהם ניקב את הצמיגים ובפעם אחת אף ניסה להצית את הרכב.
על אף שמדובר בתלמיד, לא היה הנער, תלמיד כיתה י"ב, קטין בשעת ביצוע המעשים, ועל כן משפטו התנהל בפני סגנית נשיא בית משפט השלום באשקלון, השופטת דינה כהן.
התביעה טענה כי נטען כי לא מדובר בעוד אירוע שגרתי של אלימות, אלא באירוע חמור מאוד ויוצא דופן בנסיבותיו שכן, בין היתר, העבירות החמורות בהן הורשע בוצעו כלפי דמות סמכותית בבית הספר. לאור זאת ביקשה התביעה לגזור על הנער לא פחות משנתיים מאסר בפועל ובנוסף קנס ופיצוי בסך 20 אלף ש"ח למורה.
הסנגור טען מנגד כי אין להחמיר עם הנער, אשר לדבריו עמד להתגייס היום לצה"ל, ליחידה קרבית, והאינטרס הציבורי הוא לאפשר לו להתגייס לצה"ל ולשרת את המדינה. הסנגור ציין כי מאסר ממושך ידרדר את הנאשם לנורמות עברייניות עוד יותר, לעומת שירות בצה"ל העשוי לשנות ולעצב את אישיותו של הנאשם לכיוון הפנמת נורמות ודפוסי התנהגות נורמטיביים.
השופטת, אשר ניסתה לאזן בין הטענות, ציינה כי "יש להביא בחשבון כי מעשיו האלימים של הנאשם, שלא הרפה מן המתלוננת והטילו עליה פחד ואימה, גרמו לה ולבני משפחתה נזק כלכלי אך בעיקר סבל נפשי שלדבריה "הוא הפך להיות הסיוט שלי. הייתי חיה בתוך בית שסגרתי דלתות וחלונות".
לדבריה, "לא התלעמתי משיקולי הקולא ומטיעוני הסנגור לעונש ומכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעבירות עליהן נותן את הדין, את הגיל הצעיר, את החרטה שהביע בפניי, את סבלו בתקופת המעצר, את העובדה כי היה נתון בתנאים מגבילים קודם למעצרו, את היותו נטול עבר פלילי, את העובדה כי ברצונו לקדם את גיוסו לצה"ל ואת השפעת המאסר עליו ככל שיהיה ממושך מדי. אלמלא כל אלה, וודאי היה נכון להטיל על הנאשם תקופת מאסר ממושכת כעתירת המאשימה, אולם מאסר ממושך מדי עלול לגדוע פתח תקווה לנאשם לשפר את אורחות חייו, עם סיום תקופת המאסר. יש לקוות כי הנאשם ישכיל ללמוד ממאסרו ולהפיק לקחים ראויים שלעתיד, שיגרמו לו לחדול ולזנוח באחת את הדרך בה התנהל בתקופה הרלוונטית".
לאור זאת גזרה השופטת על הנער 13 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 5,000 ש"ח למורה שהותקפה וחתימה על התחייבות בסך 30 אלף ש"ח שלא לעבור עבירות דומות בעתיד.