המחבל אמין אל הינדי ממתכנני טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 מת אתמול מסרטן בירדן בגיל 70.
אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו ז"ל שנרצח עם עוד עשרה ספורטאים במשלחת ישראל, אומרת לערוץ 7, "לא פתחתי בשמחה ובצהלה, הוא הספיק לחיות 38 שנה יותר מבעלי וזה חבל. אבל אנחנו לא יוצאים מגדרנו, אחד אחד יגיע זמנו לשלם את המחיר של הרצח הנתעב".
האם היה לגיטימי מצד ישראל לשוחח ולהיפגש עם אל הינדי, "אני ביודעי מה זה סבל ושכול לא התנגדתי אף פעם לשיחות שיביאו שלום ושיהיה פה שקט ושנכדי יוכלו לחשוב על דברים אחרים חוץ מטרור, הייתי רוצה שיגדלו בארץ ויהיו פטריוטים למדינת ישראל, זה הרגע החשוב בחיי, אני לא פוליטיקאית, האיש הזה היה ראש לשכת מודעין של פת"ח וגם ה' אליו לא חס, ומת מסרטן, מחלה לא פשוטה, אני לא רוצה לטבול את הפוליטיקה ביגוני, לצערי הוא נכנס לשיחה עם ממשלתי , אני מכירה עוד כמה שהיו אחרים לטבח מינכן, אולי הסיכוי לשלום שווה הרבה יותר מנקמת דם".
עם היום הנורא היא מספרת, "לא ישכח ממני לעד, בבוקר דפיקה בדלת,השכנה אומרת לי שמעת מה קרה באולימפיאדה, פתחתי רדיו ושמעתי על חדירת מחבלים בכפר האולימפי, בשעה 9 אמרו לי שיוסי בפנים בן ערובה, בשעה 18 הודיעו לי שיוסי הנרצח השני, התעללו בו הוא דימם, לא נתנו לרופא להיכנס וסוף ידוע. לאחר שעות שאני ביגוני שמעתי שכולם נרצחו ועוד האמנתי שאולי כמה יחזרו ויספרו על רגעיו האחרונים של יוסף, גם חלום זה נגוז. בשבילנו זה לזכור ולהזכיר שהרצח הזה לא ישכח, ואם הגענו עד היום 38 שנה אחרי רצח מיכנן לא מש מזיכרונם של אנשים וכל אחד מאנשים יכול להגיד לך איפה הוא היה באותו רגע, זה לא נשכח, נזכור ונמשיל להזכיר ולא לתת אפשרות לשכוח, המוטו הצליח".
"יוסף היה איש עליז ספורטאי חבר טוב, חיוך מאוזן לאוזן, איש רצון וצבע בחיים, לפני הנסיעה אני פחדתי מהנסיעה והוא אמר לי אל תפחדי "שהגרמנים עושים משהו הם עושים את זה יוצא מגדר הרגיל", הוא נסע כל כך שלו, לא האמין לשנייה שיקרה משהו ואני לעומת זה הנקישה ב-7 בבוקר הקפיצה את ליבי, יוסף בעיניי ובעיני משפחתו וחבריו לא ישכח לעד".