ביהוד תתקיים הערב (א) העצרת השנתית לזכר מרד גטו ביאליסטוק, המרד השני בגודלו בצורר הנאצי, אם כי מרד שכמעט אינו ידוע ומוכר בקרב הציבור בישראל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יעקב כגן, יו"ר ועד ארגון יוצאי ביאליסטוק והסביבה, על האירוע היום ועל המרד דאז.
"ביאליסטוק הייתה עיר שבה 70 אחוזים היו יהודים. היו שם למעלה ממאה בתי כנסיות. הגרמנים הגיעו וריכזו בגטו בנוסף ליהודי ביאליסטוק גם את יהודי הסביבה. נכנסו לגטו למעלה ממאתיים אלף יהודים", הוא מציין. מרביתם נשלחו להשמדה בטרבלינקה.
באוגוסט 43, לקראת תום המלחמה, מתוך תחושת אין ברירה ותחושת 'אין מה להפסיד' קמו כמה עשרות מיהודי הגטו והחליטו למרוד בנאצים שסביבם. כגן מציין שהכוח הגרמני שסביב היה רב והסיכויים למרד היו אפסיים ובכל זאת פעלו המורדים בכל דרך, קטנה כגדולה, כדי להביא לפגיעות בכוח הנאצי שסביבם. "הם גרמו לנזקים רבים", הוא אומר ומזכיר את סיפורו של יצחק מלמד, איש המחתרת שרחוב קרוי על שמו בקרית ביאליסטוק שביהוד. "יצחק מלמד היה בחור צעיר וכשבאו הגרמנים להוציא אותו ואת אשתו וילדיו מהבית הוא שפך עליהם חומצת מצברים ששמר לאחר שעבד במפעל למצברים. הוא פגע בחיילים הנאצים. אחד מהם התעוור, ירה לכל עבר והרג שניים מחבריו. יצחק ברח, אבל הנאצים פרסמו מנשר שבו הודיעו שאם לא יגיע בתוך 12 שעות הם יהרגו עשרת אלפים יהודים. הוא הסגיר את עצמו. הם תלו אותו במרכז העיר. פעמיים נקרע החבל עד שהוא נתלה. הוא הושאר שם במרכז העיר שבוע ימים, ככל הנראה למען יראו וייראו".
לצד מקרים פרטיים שכאלה פעלו אנשי המחתרת לאיסוף נשק ולסיוע לפרטיזנים שביער הסמוך. באירוע המרד עצמו עלה בידי כמאה יהודים להימלט אל היער, שם הצטרפו לכוחות הפרטיזנים.
כאמור, מדי שנה מתקיימת העצרת לזכר המרד ההוא כשעיריית ביאליסטוק שבפולין, החתומה על ברית ערים תאומות עם קריית ביאליסטוק הישראלית, משתפת פעולה במיזמי הנצחה, שימור אנדרטאות, וגם בקיומה של העצרת. הערב צפוי להשתתף באירוע ראש עיריית ביאליסטוק, ד"ר גרז'יניה העומדת מאחורי מפעל הנצחת וחקר המרד, רבה של ת"א יפו, הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר הנהלת יד ושם ופרופ' משה ארנס שעמל בשנים האחרונות רבות לחשיפת פרטי מעשי המרד בנאצים.