ביהמ"ש העליון דחה את ערעור הרופאה המרדימה, ד"ר סבטלנה רוסו-לופו, על הרשעתה בהריגת הילדה נטע-לי בורובסקי, ואת ערעור הד"ר חיים סטולוביץ על הרשעתו בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות במסגרת אותו אירוע.
בורובסקי נפטרה במהלך ניתוח לתיקון פזילה אותו ערך הד"ר שיין בחודש יוני 2005, וזאת לאחר שהרופאה המרדימה לא שמה את ליבה לכך שהמוניטור מראה שהילדה נמצאת במצב של דום לב. הסיבה לכך היתה שהד"ר רוסו-לופו ישנה באותה העת.
"בכך שהמערערת הלכה לישון באופן מכוון היא קיימה את היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת הריגה, שכן היא הייתה מודעת לכך שהיא הולכת לישון באופן מכוון ויחסה החפצי כלפי האפשרות שהירדמותה תביא למות הילדה היה לכל הפחות יחס של קלות דעת", קבעו השופטים.
לדבריהם, "לא בכדי נדרשת נוכחות של המרדים בניתוח, ואין הוא רשאי לעזוב את משמרתו לאחר ביצוע ההרדמה. שקיעה בשינה שקולה לנטישת המנותח והפקרתו לכל הסיכונים הנובעים מניתוח".
בנוגע לערעורו של ד"ר סטולוביץ' קבעו השופטים, כי "המערער לא הקשיב לקולות המוניטור; הוא לא שם לב לעובדה שהמערערת ישנה לאורך מרבית הניתוח; הוא לא יצר קשר עם המערערת במהלך הניתוח, כל זאת בשל השקפתו – עליה כאמור לא חזר סנגורו בערעור באותו האופן – לפיה מעשיה או מחדליה של המערערת אינם בתחום אחריותו כלל ועיקר, השקפה שנשללה על ידי בית המשפט המחוזי. ממילא, לא נתן דעתו המערער לכל אותם מעשים ומחדלים של המערערת. מדובר ללא ספק בהתנהגות שהיה בה כדי לסכן את חייה של הילדה. התנהגות זו מהווה סטייה ניכרת מסטנדרט התנהגות סביר, סטייה המהווה התרשלות רבתי".