שופטי בג"ץ דחו את עתירת "מרכז צדק לנשים" נגד ההסדר של "קרן לשחרור עגונות" ומחילת חובות למעכבי גט, לאחר שקבעו כי מדובר בהסדרים מידתיים, המופעלים בשיקול דעת ובמשורה.
לטענת העותרות, החשש הוא שהסדר כזה, אשר למעשה מוציא חלק מסרבני הגט נשכרים, עלול להביא לריבוי מקרי הסירוב, ומעקר מתוכן בעקיפין את "חוק קיום פסקי דין", אשר נועד להקנות "שיניים" לתהליך אכיפתם של פסקי דין לגירושין.
העותרות הוסיפו, כי לכאורה מדובר בהליכים הנגועים בחוסר סמכות, באשר תפקיד בתי הדין הינו לשפוט בענייני מעמד אישי ולא לעסוק בעניינים שאינם שיפוט.
המדינה טענה מנגד, כי המציאות מוכיחה שהשימוש המדוד בכספי הקרן ובאפשרות למחילת חובות ביטוח לאומי איננו מןוביל לריבוי מקרי סירוב גט, וכי המדינה פועלת במישור זה לא מכוח סמכותם של בתי הדין אלא מכוח סמכותה של הממשלה לפעול בנושאים שכאלו.
השופטים קיבלו את טענת המדינה, תוך שדרשו תיקון אחד בלבד, והוא צירופה של אישה לגוף המפקח על השימוש בכספי ה"קרן לשחרור עגונות".
"בשים לב לתכליתם הראויה של ההסדרים מזה והאפקטיביות בה מגשימים הם את התכלית הראויה מזה, כמו גם נוכח השימוש המצומצם בהסדרים אלו - המוגבל כאמור למקרים קיצוניים וקשים שאינו עולה כדי מדיניות גורפת - מצאנו כי ההסדרים האמורים אינם חורגים ממתחם הסבירות במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה", כתבה השופטת ביניש.
לדבריה, "אמנם, ועובדה זו לא נעלמה מעינינו, הסדרים אלה מעוררים קושי. עם זאת, ניכר כי הקושי אינו תוצאה של ההסדרים עצמם, כי אם תוצר אינהרנטי למערך הדין האישי בישראל. במצב נתון זה, יש דווקא בהסדרים אלה ובהיקף השימוש שנעשה בהם כדי לסייע לנשים ולחלצן מעגינותן, מקום בו אין במכלול האמצעים האחרים כדי להביא לפתרון בעיה קשה זו".