בפסק דין קצרצר, שני עמודים בסך הכל, הבהירה שופטת בית משפט השלום בת"א, יעל אחימן, כי לא כל גידוף שמשמיע אדם בעידנא דריתחא, גם אם הוא עו"ד, מהווה עילה לתביעת דיבה.
שני עורכי הדין, סביבם נסובה הפרשייה, לקחו ככל הנראה ללב את העימות בין לקוחותיהם. "שתוק! שתוק, תשתוק כבר! אתה אפס! אתה אפס! אתה מאפיונר! אתה מאפיונר!", הם רצף האמירות שציטט עו"ד רועי סלוקי כאילו נאמרו כלפיו ע"י עו"ד אבי פרץ בסיומו של דיון משפטי.
עוה"ד פרץ הכחיש את הדברים וטען כי פנה לעו"ד סלוקי בשקט, לאוזניו בלבד, בבקשה לחדול מפניה מאיימת למרשתו, שכן, "איומים הינם סגנון ושיטות התנהגות פסולים, האופייניים למאפיה וכי רק אפס יכול לאיים על אישה". עוה"ד פרץ הוסיף וטען, כי דבריו אלה נאמרו במענה לפניה מאיימת של עו"ד סלוקי כלפי מרשתו, כשאמר לה "איתך יש לי חשבון אחר".
השופטת סירבה לדון לגופם של דברים, וציינה כי "לכאורה, היה עלי להכריע בשאלת נוסח הדברים המדויק של עוה"ד אבי פרץ, בשאלה אם דבריו אלה קדמו לאיומיו של עוה"ד סלוקי כלפי מרשתו, או אחרו לה, ובשאלה מה היה הטון בו נאמרו הדברים ואולם, לאחר שהיפכתי בדברים ושמעתי את הראיות, סבורני כי הכרעה זו מיותרת".
לדבריה, "האירוע נשוא כתב התביעה כאן, התרחש בעיצומו של הליך משפטי קשה וטעון רגשית ואין הוא משקף, אלא רמת דיון ותרבות נמוכה. הדברים המיוחסים לשני עורכי הדין, עונים יותר לקריטריונים של דברי גידוף, יותר מאשר לפרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות".
בסיום פסק הדין הצרה השופטת על החלטת לשכת עורכי הדין שלא לדון בקובלנה הנוגעת לאירוע זה, "לדעתי, היתה לשכת עורכי-הדין צריכה לקבל על עצמה להיות הגוף המוביל בהכרעות מסוג זה ולהקדים בהכרעה אתית קוהרנטית את התהליך המשפטי כאן".