אירוע מיוחד צפוי להתקיים בקרוב בפתח תקווה כאשר בהיכל התרבות של העיר יתקיים ערב הצדעה ל ללוחמי האצ"ל והלח"י גולי אריתריאה סודן וקניה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם התחקירן יוסף ברנע, מומחה לאסירי המחתרות שסייע לגיבוש הערב הזה.
במהלכו של הערב הזה שיתקיים ביום ראשון, ט' חשון, ייחשף ובהרחבה אחד הסיפורים המרתקים והפחות מוכרים בתולדות מדינת ישראל. מסתבר שכדי להקשות על הסיכוי להקמתה של מדינת ישראל בחרו הבריטים את בכירי האצ"ל והלח"י ודאגו להגלותם לאפריקה ולא להסתפק במעצרם או מאסרם בעכו או בירושלים.
מארגני האירוע מספרים כי "בין השנים תש"ה-תש"ח (1944-1948), בשיא תקופת מלחמת המחתרות, ניסו הבריטים לדכא ולעכב את הנסיונות להקמת מדינה יהודית, בכל דרך אפשרית. המנהיגות הבריטת קיבלה החלטה לתפוס ולאסור מאות דמויות מרכזיות ומפקדים ממחתרות האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) והלח"י (לוחמי חרות ישראל)".
במשלוח הראשון לאריתריאה ביום ב' חשון, תש"ה (19.10.44) הוטסו 251 עצירים ממחנה המעצר בלטרון ומבית הסוהר בעכו, בשלש עשרה מטוסי "דקוטה", ונכלאו במחנה "סמבל" באסמרה – בירת אריתריאה (מושבה איטלקית שנכבשה ע"י הבריטים במלחמת העולם השניה). במשך השנים היו משלוחים נוספים של עצירים , לאפריקה. אותם מטוסים גם החזירו ארצה מספר עצירים. במשך ארבע שנות הגלות נכלאו במחנות המעצר באפריקה 439 עצירים. כדי למנוע בריחות הועברו העצירים ממחנה "סמבל" למחנה סמיט בסודן. משם חזרה לאריתריאה ומשם לגילגיל בקניה שהיתה תחנת המעצר האחרונה, לפני החזרת הגולים למדינת ישראל ביום ה' בתמוז, תש"ח (12.07.48), באנית הגירוש "אמפייר הייווד", שהגיעה לנמל תל-אביב, כשממעל מפציצים מטוסים מצרים את תל-אביב וספינת חיל הים יצאה לקראת הגולים בקריאה "ברוכים הבאים". יום זה נקבע ע"י כנסת ישראל, כיום אסירי ציון, בו יועלה, אחת לשנה, פעלם של אסירי ציון, מכל העולם.
הנהגת הישוב בארץ ישראל מחתה בלשון רפה וכך הושארו הגולים לגורלם ולמאבקם, נגד הבריטים, שנמשך גם במחנות המעצר באפריקה.
תשע בריחות בצעו הגולים, מבעד לגדר, מעליו ומתחתיו, באמצעות מנהרות, מיכליות מים, סולמות ועוד. איש לא נתפס בשעת בריחה.
בין הבריחות המוצלחות היו של יצחק שמיר (מפקד לח"י במחתרת וראש ממשלת ישראל) ושל אריה בן-אליעזר ז"ל, שהיה סגן יו"ר הכנסת. גם אליהו לנקין הצליח לברוח, להגיע לפריז ולקבל את הפיקוד על האצ"ל באירופה. בתפקיד זה הכין גם את האניה אלטלנה, עליה פיקד בהפלגתה למדינת ישראל. בבריחה התשיעית והאחרונה הגיעו ארצה, דרך פריז, ששה חברי מפקדות האצ"ל והלח"י בקניה ונרתמו למאבק להקמת מדינת ישראל.
הגולים נאבקו במפקדת המחנה על זכויות אנוש בסיסיות, אוכל מזין, כשרות, דואר, ניהול עצמאי של המחנה, עתון יומי.
עוד מסתבר כי במחנה נערכו כשלושים קורסים שונים, במשפטים, הנדסה, ראיית חשבון, חשבונאות, בחינות בגרות. הטכניון והאוניברסיטה העברית החרימו את הסטודנטים שלהם וסרבו לערוך להם בחינות. את החסר השלים דווקא ה"אויב הבריטי" אוניברסיטת לונדון, הייתה שולחת חומר למודי בדואר. את הבחינות שלחה במעטפות סגורות. המעטפות נפתחו ע"י קציני המחנה ואחר כך ע"י כמרים, נמסרו לנבחנים. ונשלחו חזרה לאוניברסיטת לונדון עם תשובות הנבחנים.
במחנה התקיים תיאטרון "במתנו". הבמאי היה עזריאל לבנת – אביה של שרת התרבות לימור לבנת. גם משוררים היו במחנה שכתבו שירים רבים ומקהלת העצירים גם היא פעלה במחנה.
גם הוצאת ספרים הייתה במחנה בין הספרים: "ספר המעצר והגלות" במלאת שלש שנות גלות. הודפס גם ע"י משרד הביטחון וכן ספר "דקדוק הפה והאוזן" של עוזי ארנן, כיום פרופסור בטכניון.
במחנה היו עצירים: רופאים, מהנדסים, עורכי דין, סטודנטים וכו' והם העבירו את הקורסים. העתונות בקניה קראה למחנה "אוניברסיטת גילגיל".
הנהגת הישוב היהודי החרימה את הגולים. היחידים שנשארו בקשר עמם היו רב האסירים – הרב אריה לוין זצ"ל, שעודדם במכתביו. והרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל שבקר במחנה יחד עם בנו יעקב ז"ל, בקןרם הביא להקלות ולמספר שחרורים.
על איכותם של הגולים הלוחמים תעיד העובדה, כי מתוך 439 עצירים שעברו את המחנות, שרתו את מדינת ישראל בתפקידים בכירים רבים מהם: ראש ממשלת – יצחק שמיר, ארבעה שרים יעקב מרידור –שר הכלכלה. שמואל תמיר – שר המשפטים. חיים קורפו שר התחבורה ומרדכי צפורי שר התקשורת. מאיר שמגר – שהיה גם נציג המחנה כלפי שלטונות הצבא, היה פרקליט צבאי ראשי ואחר כך נשיא בית המשפט העליון. שגרירים, חברי כנסת, נשיא לשכת עורכי הדין – עו"ד מנחם ברגר ז"ל, יו"ר לשכת עורכי הדין בירושלים – עו"ד אליהו לנקין ז"ל, שהיה גם קצין מרגמות כבדות, חבר כנסת ושגריר בדרום אפריקה, יו"ר לשכת עו"ד בתל-אביב – עו"ד דב מילמן ז"ל , שהיה גם נציג המחנה כלפי שלטונות הצבא, היה יו"ר עמותת גולי קניה, יו"ר שיכון ופיתוח, שופט צבאי, חבר כנסת שגריר בפורטוגל. יו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה – עו"ד צבי הדסי, שהיה נציג המחנה כלפי שלטונות הצבא. אריה מהולל שהיה נציג המחנה כלפי שלטונות הצבא שמש כאחר מראשי לשכת המסחר בחיפה. גם משנה לנשיא הטכניון וסגן נשיא אוניברסיטת בן גוריון היו מגולי קניה.
ברנע מציין בדבריו שהתפיסה הבריטית הייתה ככל הנראה שהגלייתם של בכירי המחתרת תוביל להנמכת אש המרד. כאמור, באירוע בפתח תקווה ייחשף סיפורם בהרחבה.
הגולים חזרו לארץ רק אחרי הקמת המדינה, לאחר שנאבקו על מעמדם כאזרחי ישראל, וכשנכנסה האוניה שעל סיפונה שבו זכו לשמוע בהתרגשות את ההכרזה "אתם נכנסים למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל".
