שר הבטחון ח"כ אהוד ברק נאם היום (שלישי) בכנס הכלכלי חברתי של משרד התמ"ת, "אני רוצה להזהיר כי במצב בו תקציבי הביטחון ירדו - לא יהיה ביטחון ותהיה ירידה גם בביצועים הכלכליים. ראינו זאת בעבר בימי הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה ובניתוח תוצאותיה. התמונה של היום היא שאנחנו לקראת 2011 בנקודה קריטית של הזדמנויות ואתגרים".
עוד אמר כי "שלום הוא לא יעד מופשט הוא מקרין מיידית על ההזדמנויות החברתיות והכלכליות וקבלת ישראל בשווקי העולם. רוב רובו של הציבור מוכן לתהליך מדיני שיביא לקץ הסכסוך. אני מאמין בכל ליבי שזה אפשרי ותלוי ביכולת מנהיגי שני הצדדים להבין זאת. היו לנו כבר שעות גורליות בעבר והוכחנו שכוחנו באחדותנו. אני מפנה את הקריאה הן לראש הממשלה והן לדוברת שדיברה לפני - ציפי לבני".
ראש האופוזיציה, ציפי לבני אמרה בכנס כי "מי שחושב שבגלל שכלכלת ישראל חזקה, ממשלת ישראל יכולה לעשות מה שהיא רוצה במדיניות שלה ולבעוט בכל העולם – זה פשוט חוסר אחריות מהמעלה הראשונה וחוסר הבנה שקיים קשר ברור וישיר בין מדיניות חוץ וכלכלה. כאשר מתנהגים בצורה כל כך קשה לשרי חוץ שמגיעים לישראל, קשה לראות איך בדיון הבא על שדרוג היחסים בין ישראל לאירופה אותם שרים שתמכו בכך לא יבואו בגישה שונה".
היא ציינה כי "מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית קריטית לביטחונה של ישראל, יש לי ביקורת קשה על העימותים שמרשה לעצמו ראש הממשלה לערוך עם ארצות הברית, זאת לעומת איזה שהוא עימות, ולו קטן, עם חבריו בקואליציה. לישראל חשוב שארצות הברית חזקה ושנשיאה חזק, וכל מי שמסיבות פוליטיות מקווה לחולשתו של נשיא ארה"ב – לא מבין מה זה עלול לגרום לישראל".
"היינו רוצים שיראו בישראל מדינה דמוקרטית, שוויונית, שמייצאת טכנולוגיה – אך כל מי שמבין בתהליך מיתוג יודע שזה יכול לקרות רק כאשר נגדיר תחילה בתהליך פנימי מה אנחנו כחברה. לא ברור עדין לחברה הישראלית מה הם גבולותיה ובעוד ראש הממשלה דורש שיכירו בישראל כמדינה יהודית – כל אחד לוקח את זה לקצה אחר. לא מדובר על דיון פילוסופי אלא על הצורך להגדיר מי אנחנו", הוסיפה.
לדבריה, "ישראל נמצאת היום בצמרת העולמית מבחינת הפערים החברתיים. הם באים לידי ביטוי לא רק בהקשר הגיאוגרפי המביך בשל גודלה של ישראל, אלא גם בתשתיות, חינוך ואי גישור על הפערים החברתיים. גם בטיפול בעוני ישראל לא בצמרת אלא בתחתית. לא מקובלת עלי האידיאולוגיה של טיפול שמתחיל למעלה ובהון שיחלחל בהמשך לשכבות החלשות יותר. יש לקבוע מהי האחריות של הממשלה כלפי אזרחיה, אחריות שיש לה גם משמעויות תקציביות"
בהתייחסה למערכת היחסים בין הממשלה לשלטון המקומי אמרה כי "מערכת היחסים בין הממשלה לשלטון המקומי אינה מוגדרת ופרוצה לחלוטין. בתקציב המדינה אנו עדים לקיצוצים רוחביים פעם אחר פעם בתקציב השלטון המקומי אך בפועל הקיצוצים אינם בו – אלא בשירותים שנותן השלטון לאזרחי המדינה. יש לייצר הגדרות ברורות שמבהירות את הנושא הזה ואת מערכת היחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי".
על מערכת החינוך אמרה, "תקציב החינוך צריך להיות דיפרציאלי, תקציב שיוויוני יוצר אי שיוויון הזדמנויות בחינוך. לא דומה ילד להורים עולים שאינו יכול לקבל סיוע וילד שגדל ברשות מקומית שאינה יכולה לייצר השלמות למערכת החינוך לילד שגדל ברשות מקומית מבוססת, עם הורים מבוססים שיכולים גם לסייע לו. ישראל נהנית היום מהשקעות העבר ומהעלייה הגדולה בשנות ה-90. במסגרת השינוי הנדרש התקציב חייב להיות דיפרציאלי, פר בית הספר.
על חובת השירות בצה"ל אמרה, "יש קבוצה שתורמת למדינה בשירות צבאי, אזרחי, או לאומי. ויש קבוצה שלא. בפועל זה הפך גם למחסום בפני השתלבות בשוק העבודה. אני לא מקבלת את הדיבורים שנשמעים במשרד האוצר ובמקומות אחרים בדבר פטור מהצבא לחלק מהאנשים והתמקדות בשילובם בשוק העבודה. אני לא מסוגלת לדלג על מה שבעיני הוא התנאי הבסיסי בחברה – שיוויון, גם בנטל. הוא לא חייב להיות בדמות שירות צבאי לכולם אך הוא כן חייב להיות בשירות צבאי, לאומי או אזרחי של כל אזרח במדינה".
בהתייחסה למנהל הציבורי אמרה, "אנו מדינה שאינה מכוונת שירות. המנהל הציבורי בישראל ענק וחסר פרופורציה ואין בו ניהול. נדמה כביכול ששרים הם האנשים בעלי ההשפעה הגדולה, אך בפועל אין להם שום יכולת לתגמל מצויינות או לחלופין לפטר כאשר צריך. לכך יש להוסיף את העובדה ששר שמגיע למשרדו יודע מראש שזה לפרק זמן קצר מאוד".