חבר הכנסת, אחמד טיבי, הציג בראיון לעיתון אל-שרק –אווסט (יום חמישי, 21 באוקטובר 2010) את עמדותיו בנוגע להצעת שר החוץ ליברמן לערוך חילופי אוכלוסין עם הרשות הפלשתינית ולהסדר הקבע עם ישראל.
בראיון, שנערך בשולי ועידת המדיניות הגלובלית במרקש במרוקו, אמר טיבי:
הצעת ליברמן פשיסטית – "דברי שר החוץ ליברמן על חילופי אוכלוסין היא שיא החוצפה והפשיזם. לדבריו, המטרה הסופית של ליברמן היא לתרגם את הגדרת ישראל כמדינה יהודית לריקה מערבים. לכן הוא דיבר בנאומו באו"ם על חילופי אוכלוסין וכוונתו להחליף את הערבים הפלשתינים, כלומר החלפת המתנחלים בתושבים המקוריים בגליל, במשולש ובנגב. ראשית, אנו מתנגדים לעצם ההשוואה בינינו לבין המתנחלים, אשר גנבו וחמסו אדמה לא להם, בעוד אנו נמצאים (כאן) לפני הקמת ישראל. שנית, העלאת ההצעה לתושבים המקוריים בדבר העזיבה של הארץ וביטול אזרחותם ע"י מהגר פשיסטי כמו ליברמן, היא שיא החוצפה וביטוי לפשיזם הישראלי החדש. אנו אומרים: איננו רוצים לגרש איש מתוך ישראל, ואולם אם נגזר שמישהו ילך, אזי העיקרון צריך להיות מי שהגיע אחרון הולך ראשון" אנחנו לא הגענו למולדתנו על גבי מטוסים או אניות."
לא תהיה הכרה במדינה יהודית - "לא יתכן שפלשתיני כלשהו יסכים להכיר באופי היהודי של ישראל, משלוש סיבות: הראשונה, משום שבכך יש ביטול של זכות השיבה, שנית, משום שיש בכך פגיעה במעמד ערביי הפנים, ושלישית משום שהדבר מחזק את הנרטיב הציוני על חשבון הנרטיב הפלשתיני".
אין שלום צודק על חלק מפלשתין ההיסטורית – "רוב האסונות שפקדו את העם הפלשתיני מקורם במפלגת העבודה. הם טובים במלחמות ורעים בתהליך השלום. המנהיגים הישראלים באופן כללי משתמשים יותר ממנהיגים אחרים בעולם במילה שלום. הישראלים מכורים לסדרת השלום משום שהם אוהבים את הסדרה ומתרחקים מהשלום. הם סבורים, כי המו"מ חייבים להימשך שנים בה בעת שהם בולעים את הארץ. אנחנו רוצים שלום ולא סדרת שלום. אהיה כן עימך ואומר, כי לא יהיה שלום צודק לבעיה הפלשתינית, אלא ייתכן שהשלום יהיה אפשרי על בסיס תפיסת שתי המדינות, משום שלא ייתכן שלום צודק הנשען על 22% מפלשתין ההיסטורית. ואולם, זו החלטה שקיבלה ההנהגה הפלשתינית שאימצה את תפיסת שתי המדינות. ולמרות זאת, ואפילו עכשיו, יש להנהגה הישראלית ולעם הישראלי תפיסה מעוותת של רעיון המדינה הפלשתינית, שכן הם אפילו מתרחקים מהתפיסה בנוגע ל- 22% מאדמת פלשתין בגבולות 4 ביוני 1967, ולכן חובה על העולם להתמודד עם ישראל במספר אופציות: קבלת אופציית שתי המדינות אשר מאמצת הקהילה הבינלאומית, או אופציית המדינה האחת, ואז יהיה אזרח אחד, קול אחד. אופציה זו נתפסת כסיוט ע"י הישראלים. האופציה השלישית היא השארת המצב כמות שהוא, כלומר העמקת מדיניות ההפרדה הגזענית באדמות הכבושות. לגישה זו חייבת הקהילה הבינלאומית להתנגד כפי שהתנגדה להפרדה הגזענית בדרום אפריקה."