חשבתי שהפוסטים הראשונים שלי בבלוג יעסקו בעיקר בתיאוריה כלכלית ובמוגשים הבסיסיים של השוק החופשי. אני לא מתכוון לוותר על זה אבל בינתיים החדשות דוחפות אותי להגיב. כששומעים שטויות שנאמרות על ידי שרים בכירים, לא כל שכן שר האוצר של מדינת ישראל, אין ברירה אלא להעמיד את הדברים על דיוקם.
שטייניץ נאם ביום ג' האחרון בוועידת אנרגיה ועסקים. תוכן דבריו מגמתי, מוטעה ופופוליסטי. שר האוצר שלנו, שעד חודש אפריל האחרון התנגד נחרצות להעלה רטרואקטיבית של תמלוגי הגז מטעמים צודקים ומובנים, שינה מאז את דעתו מן הקצה אל הקצה. כנראה שהקמפיין האגרסיבי של יחימוביץ', הרב מלכיאור ושאר הקומוניסטים והשמאלנים למיניהם עשה את שלו ושטייניץ מעדיף לזכות בהעדה ציבורית ותקשורתית במקום לעמוד על האינטרס הלאומי. אמנם הפוליטיקאים כבר הרגילו אותנו שטובתם האישית קודמת לטובת המדינת אבל זה בכל זאת כל פעם מקומם מחדש.
שטייניץ אמר להגנתו ששינויים רטרואקטיביים קרו בעבר במדינות מכובדות אחרות וטען בנוסף שאין הבדל בין עליית גובה תמלוגי הגז לבין כל מס אחר, כמו מס החברות, שהמדינה רשאית להעלות אותו כפי רצונה, לדבריו.
לגבי מה שהמדינות אחרות עשו, שטייניץ לא ממש מדייק בעובדות אבל גם אם כן, אז מה? אם מישהו אחר עשה משהו רע, זו סיבה לחקות אותו?
מעבר לזה, שטייניץ משתמש בשיטה בולשביסטית עתיקת יומין וידועה שעיקרה סילוף דברי האויב על מנת לתקוף אותו בצורה לא עניינית ואפקטיבית יותר. אף אחד לא עירער לרגע (לפחות לא בהקשר הזה) על סמכות המדינה בקביעת מס חברות. מובן שצד כזה ייגרום לנזק כלכלי משמעותי אבל הוא לא חורג מהמדיניות הממשלתית הרגילה.
הטענה של קבוצת היזמים שונה לגמרי ולאור מספר הדיונים הגדול שקויימו בנידון, לא יכול להיות שהפרופ' לפילוסופיה המשמש כשר האוצר שלנו לא הבין את הנושא. הבעייתיות של שינוי רטרואקטיבי בתנאי רשיון חיפוש הגז נעוצה בהפרה חד-צדדית על ידי המדינה של תנאי החוזה שמסדיר את הרשיון. צריך לזכור שהמדינה היא צד בהסכם מסחרי רגיל ובהקשר הזה, אין לה שום עדיפות על פני כל גורם אחר בשוק. שימוש בכח החקיקה שלהכדי לבטל הסכמים חמור ויעלה לנו בסוף ביוקר רב. למה? משום שכל המשקיעים העתידיים יקבלו את המסר ויהיו מוכנים לעשות איתנו עסקים בתנאים פחות נוחים לנו, שמשקפים את עליית הסיכון הכרוך בעשיית עסקים בישראל.
בעברית צחה, קוראים למה שהמדינה רוצה לעשות גניבה וכידוע, סוף גנב לתלייה. במקרה דנן, היות שיזמי הגז אינם פראיירים, הם יילכו למאבק מפשטי ממושך וקשה, עם סיכויים טובים מאוד לנצח, רק שבאמצע נפסיד זמן, כסף ואמינות כלפי קהילת המשקיעים הבינלאומיים.
מה בדיוק חושב שטייניץ? שעל ידי גניבת משקיעים הוא יצליח לגרום לשגשוג כלכלי? ואיפה כל ענקי תחום האנרגיה בעולם אם הכל היה כל כך פשוט? איפה "של", "בי.פי.", "אקסון", "טוטל", וכו'? איך יכול להיות שרק חברה בינלאומית אחת משמעותית, נובל אנרג'י, פועלת בישראל בתחום?
ומי ייפגע אם הכדאיות של הקידוחים תרד, אם לא צרכן האנרגיה הישראלי, כלומר כל אחד מאיתנו? בנושא הזה, כדאי גם לדייק: הייתרון הגדול ביותר למדינה מתגליות הגז אינו נמצא במיסים שהמדינה תגבה אלא ביכולת של הצרכן הישראלי, כלומא כולנו, לצרוך גז בזול, מה שיקטין משמעותית את החשבונות של כולנו, בלי קשר לתמלוגים. ובזה רוצה שטייניץ לפגוע?
בהקשר אחר, בנושא של יש"ע, הרבי מחב"ד זצ"ל אמר ש"פיקוח נפש דוחה פוליטיקה", והוא צדק, כמובן. אבל האמת היא שלא רק פיקוח נפש דוחה פוליטיקה, אלא גם רווחתם ושגשוגם של אזרחי המדינה קודמת לאינטרסים הפוליטיים של הפוליטיקאים, כולל אלו של שטייניץ.