נדחתה בקשתו של עו"ד ישראל פרי למשפט חוזר

בית המשפט העליון החליט לדחות את בקשתו של עו"ד ישראל פרי להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו.

פרי הורשע בעבירות של גניבה ושל קבלת דבר במרמה, תוך שנקבע כי הוא הסתיר במשך שנים רבות, מתוך מניע של מרמה, את בעלותו ואת שליטתו בחברת ביטוח ובחברות אשראי זרות, שהעניקו ללקוחותיו של פרי הלוואות לצורך הצטרפותם לתכנית הפנסיה הגרמנית. בנוסף, הורשע פרי בעבירות של הדחה בחקירה ושל שיבוש מהלכי משפט.

הבקשה להורות על משפט חוזר נסבה בעיקרה אודות הרשעתו של פרי בעבירות של הדחה בחקירה ושל שיבוש מהלכי משפט. בפסק הדין המרשיע נקבע שפרי הציע לאדם בשם מרטין הקה, שעבד בעבר למענו, היה איש סודו וידע על כך שפרי הוא השולט הבלעדי בחברות הזרות, סכום של 3.5 מיליון מרק גרמני, פרושים על פני שבע שנים, בתמורה למסירת גרסה המתאימה לגרסתו של פרי אם וכאשר ינוהלו נגדו הליכים משפטיים בישראל.

ככלל, משפט חוזר יתקיים כאשר מוצגות עובדות או ראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון או כאשר מתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

פרי סמך את בקשתו למשפט חוזר, בין השאר, על תצהירים שהוגשו מטעם בתו ומטעם עורך-דין גרמני שטיפל בענייניו, וכן על תמלילי שיחות שערכה בתו של פרי עם הקה, שהוקלטו בסתר על ידה. פרי טען כי יש בראיות שהביא כדי להוכיח שהקה הודה ששיקר בעדות המפלילה שמסר, אולם המשנה לנשיאה א' ריבלין קבע שלא ניתן למצוא בתמלילי השיחות את הדברים המיוחסים להקה, אלא להיפך: למרות שהקה לא ידע שהוא מוקלט על ידי בתו של פרי ולמרות שהשיחה נותבה על ידי הבת באורח מגמתי, הקה חזר ואמר כי דיבר אמת, דבק בגרסתו כפי שנתקבלה על ידי בית המשפט ואף חזר על עיקריה.

בהמשך ביקש פרי לתקן את בקשתו ולהוסיף עילות הנשענות על בדיקה חוזרת שנערכה לקלטות, שתיעדו את גביית עדותו של הקה במשטרה בשנת 1999. פרי טען כי גביית העדות נעשתה אז שלא כדין, בניגוד לנהלים ובאופן המעלה חשד ממשי לטוהר ההליך.

המשנה לנשיאה א' ריבלין קבע כי אין בטענות שהעלה פרי כדי לשנות את תוצאת המשפט או כדי לעורר חשש לעיוות דין. ראשית, הודגש כי הקלטות היו בידי פרי לאורך כל ההליך הפלילי ולא הובא הסבר מניח את הדעת מדוע לא נערכה להן הבדיקה היסודית הנדרשת על ידי צוות ההגנה בעת ניהול המשפט; שנית, אין רבותא בכך שהקה לא נחקר במשטרה כחשוד, שהרי מלכתחילה הובא ארצה כדי למסור את גרסתו כעד התביעה, לאחר שהביע את נכונותו לשתף פעולה עם רשויות התביעה בארץ; שלישית, הרשעתו של פרי לא נסמכה כלל על עדותו של הקה במשטרה, אלא על עדותו בבית המשפט, שבמהלכה נחקר חקירה נגדית מקיפה וממצה; רביעית, בית המשפט המחוזי וערכאת הערעור היו ערים לכך שהקה הוא עד מדינה ולא עד רגיל, ועל כן עדותו נבחנה בזהירות הנדרשת ומתוך התחשבות בבעייתיות הנובעת מכך. גרסתו של הקה נתקבלה, בין השאר, משום שנתמכה בראיות סיוע חזקות מאד, בהן הודאתם של פרי ושל בא כוחו כי אכן הוצעו להקה 3.5 מיליון מרק כנטען על ידו וכן חוסר האמון המוחלט בגרסתו של פרי, שהתנהלותו לאורך השנים התאפיינה בהסתרה מכוונת, הטעייה ואי אמירת אמת. לבסוף, צוין כי חלק מטענותיו של פרי בנוגע לליקויים בהליך גביית העדות נסתרו על פניהם. כך למשל טען פרי כי במהלך גביית העדות נערכה הפסקה במהלכה "בושלה" גרסתו העובדתית של הקה, אך הוברר כי הקה תיאר באופן ספונטני כבר לפני ההפסקה את המסכת העובדתית המקימה את יסודות השיבוש וההדחה.

לאור כל אלה, שוכנע בית המשפט העליון כי אין בעובדות ובראיות שהביא פרי כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו וכי לא מתעורר חשש כי בהרשעתו נגרם לו עיוות דין. הבקשה להורות על קיום משפט חוזר נדחתה.