שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נועם סולברג, החליט להאריך עד תום ההליכים את מעצרו של הצעיר שיידה אבנים על רכבו של דוד בארי, דוידל'ה. זאת לנוכח חומרת המעשה
על-פי כתב האישום, בצהרי יום ששי (8.10.10) נסע דוד בארי עם בּנו, קטין בן 14, במכונית סובארו בשכונת סילוואן בירושלים לכיוון תלפיות. סמוך לאחר צומת "השרוף" החלו צעירים רבים, בהם רעולי פנים, ליידות אבנים אל עבר המכונית. בארי הגביר את מהירות הנסיעה בניסיון להימלט ממיידי האבנים. או אז, ידה המשיב אבן בחוזקה לעבר המכונית. שִמשותיה – האחורית והצדדית – נוּפּצו; השִמשה הקדמית נסדקה; ונגרמו נזקי פגיעה בפח מכסה המנוע ובדלתות המכונית.
השופט ציין כי בתחילת הדיון טען עורך דינו של הצעיר כי אין די בחומר הראיות כדי לזהות את המשיב. "אכן, מראהו שונה קמעא מזה המתועד בקלטות, במה שנוגע לתספּורת ולתגלחת, אך הראיות מלמדות לכאורה כי 'שיפוץ' החזות החיצונית נעשה לאחר האירוע: יום לפני האירוע תועד המשיב במצלמת וידאו במקום עבודתו כשאיננו מגולח ולא מסופר; שלושה מחבריו של המשיב לעבודה, שאין להם עניין להפלילו לחינם, זיהו אותו בתיעוד הוידאו של האירוע כמיידה האבן; ועוד, כפי שטען ב"כ המדינה. אכן, היטב זוהה המשיב", קבע השופט בהכרעתו.
עם זאת ציין כי לאחר צפייה משותפת בסרטון המתעד את מארב האבנים "הסכים גם ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה".
עוד סיפר השופט על ויכוח באשר למסוכנותו של הצעיר כאשר נציג המדינה טען שמדובר במסוכנות רבה בעוד בא כוחו של מיידה האבנים טוען "כי לא נשקפת כלל מסוכנות מצִדו של המשיב, שאין לו עבר פלילי כלשהו. משפחתו מעידה עליו כי תמיד הוא שקט, עובד ולומד, חי בשכנות קרובה ליהודים מבלי לריב או לגלות עוינות כלשהי".
פרקליטו של מיידה האבנים ביקש להורות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר. כותב השופט סולברג: "מתסקיר שירות המבחן למדתי על הרקע האישי והמשפחתי של המשיב, רווק בן 21, מתגורר בבית הוריו בסילוואן, בוגר 12 שנות לימוד. עד למעצרו למד המשיב אנגלית באוניברסיטת אל-קודס, ועבד בעבודות ניקיון במסעדה בירושלים. עוד כמה וכמה דברים נכתבו בתסקיר, אך אסתפק בהפניה מבלי לאזכרם".
"שירות המבחן חיווה דעתו כי מצד אחד, בדרך כלל מנהל המשיב אורח חיים תקין, ואין רישום פלילי בעברוֹ. אך מצד שני, מתקשה המשיב בהפעלת שיקול דעת מתאים, בקבלת החלטות ובהבנת גבולות המותר והאסור. לנוכח הפער האמור ועל יסוד התרשמות מן המשיב, מעריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה. אף-על-פי-כן, לאחר התלבטות, המליץ שירות המבחן על חלופת המעצר שהציעה המשפחה, בבית הוריו של המשיב בסילוואן ובפיקוחם, תוך מתן אפשרות ליציאה ללימודים בליווי אחד ההורים".
לעומת טענותיו של עורך דינו של הצעיר טען בא כוח המדינה כי לאור הנסיבות החמורות שבהן בוצעו העבירות המיוחסות למשיב, יידוי אבנים המוני, "מאפיינים ברורים של ניסיון לינץ", כלשונו, אין אפשרות ליתן אֵמון במשיב, שזהו תנאי בלעדיו איִן לשחרור לחלופה למעצר, ואין ניתן להפיג את מסוכנותו אלא במעצר ממש. "המשיב איננו קטין. חזקה עליו כי הבין היטב את מעשיו, ואת השלכותיהם האפשריות. התסקיר בעיקרו של דבר, הוא שלילי". עוד הוסיף בא כוח המדינה וציין כי במשך תקופה ארוכה מתקבלים דיווחים על יידויי אבנים בשכונת סילוואן, לעבר אזרחים ולעבר אנשי כוחות הביטחון. רק בנס לא היו נפגעים באירוע הנדון, ונגרם נזק רק לרכוש, נזק כבד כפי שניתן להתרשם מן התיעוד בוידאו. לא אחת הסתיימו יידויי אבנים שכאלה במכוניות נוסעות, בתוצאה קשה של פגיעה בנפש.
את דבריו חותם השופט סולברג ואומר: דומני, כי לא יכול להיות ספק בדבר המסוכנות הרבה, סכנת נפשות, פּשוּטוֹ כמשמעוֹ; התמונות והתקליטורים בתיק החקירה מלמדים על כך; השׂכל הישר מורה כך. נוסעי המכונית, כמו גם סובביה, נתונים היו בסכנה של ממש לשלמוּת גופם. שניים ממיידי האבנים, ילדים בני 11 ו-12, אכן נפצעו. קיימת אפוא בבירור עילת מעצר של מסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, חרף עברוֹ הנקי של המשיב. מצער הדבר שמעצרוֹ קוטע את רצף לימודי האנגלית שלו באוניברסיטת אל-קודס. ברם, לבד מן המסוכנות הנשקפת מן המשיב, הנלמדת מעצם ביצוע המעשה, ומנסיבותיו, אין ניתן שלא לייחס משקל של ממש להתרשמות המקצועית של שירות המבחן ובה הערכת סיכון ברמה גבוהה. סיכון שכזה, אין זה מן המידה שהציבור יִשא בו. המשיב מסוכן, וגם הזירה שמדובר בה – סילוואן – מסוכנת למדי לעת הזאת. שוּמה בנסיבות העניין, המקום, הזמן והאיש, להסיג את האינטרסים האינדיבידואליים של המשיב, ולהעדיף על פניהם את בטחון הציבור".
לנוכח כל זאת הכריע והורה על הארכת מעצרו של מיידה האבנים עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.