הרבה אנשים מדברים על כך "שלא הכל זה כסף", ושיש "ערכים חוץ מכסף". אז בואו נראה.
אני אתחיל עם גילוי נאות קטן: לא אני בחרתי בשם הבלוג שאתם קוראים, שנקרא "עניין של כסף". לאמיתו של דבר, כלכלה איננה בעיקר עניין של כסף, אלא מטפלת בהעדפות האמיתיות של הציבור, שמתגלות דרך התנהגותו הצרכנית.
במילים אחרות, השאלה הכלכלית המרכזית היא ביכולת שלנו לבחור את מה שאנחנו רוצים ללא התערבות כפוייה של כל גורם חיצוני אחר בשיקול הדעת שלנו. זהו הבסיס של הכלכלה החופשית וזה מה שמסביר את עליונותה על פני הכלכלה המתוכננת.
למה? משום שהאקסיומה שמסתתרת מאחורי הכלכלכה המתוכננת (ברמות שונות של סוציאליזם, מהקשה ביותר עד הגרסה היותר מתונה) היא שמישהו יכול לקבל החלטות עבורנו טוב יותר ממה שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו, דבר שאינו עומד במבחן המציאות. לכולם ברור שאנחנו אלו שיודעים הכי טוב מה טוה לנו. בוודאי שפוליטיקאים או פקידי ממשל לא יודעים טוב מאיתנו מה טוב לנו. אמנם כולנו טועים אבל בממוצע, אנחנו טועים פחות כאשר אנחנו מקבלים החלטות עבור עצמנו, כפי שהוכחנו שבוע שעבר.
אבל צריך להבין ולהפנים דבר מרכזי: הכלכלה החופשית היא אמנם הדרך הטובה ביותר כדי לנהל מדינה, אבל אין לה מה להגיד מבחינה ערכית או מוסרית. בשביל זה יש דת, תורה ומוסר. תפקיד הכלכלן מתמקד בהבנת המציאות ובהצעות מדיניות שתפקידן לשפר את תנאי החיים החומריים שלנו, ולא מעבר לזה. על כן אנחנו מבינים למה אין זה עניין של כסף, אלא עניין של העדפות.
כשמישהו אומר "שלא הכל זה כסף" או "שיש ערכים מחוץ לכסף", מה שמסתתר מאחורי אמירה כזו הוא הרצון לכפות את העדפותיו על הציבור דרך המערכת הפוליטית. מדעי הכלכלה אינם אומרים דבר דבר וחצי-דבר על חשיבות מצרך או שרות מסויים, למשל. שוק חופשי בסך הכל יאפשר לכל אחד לקנות את המצרכים והשרותים שאנשים רוצים לקנות, ללא קשר לטיב המצרך או השרות שהאדם צורך, מתוך הנחה שזה מה שימקסם את רווחת הציבור.
אחד מגדולי הכלכלנים של המאה ה-20 היה יהודי אוסטרי בשם לודוויג וון מיזס. מיזס היה כלכלן ליברלי מובהק שבין השאר פרסם ספר ב-1922 שבו הוא מנבא את התמוטטות ברית המועצות בשל השיטה הקומוניסטית, שחייבת להביא לפשיטת רגל, כפי שבאמת קרה בסוף. במאמר מוסגר, מדהים לראות עד כמה הוא צדק וניבא במדוייק את סיבות הקריסה של ברית המועצות, כמעט 70 שנה לפני שזה קרה במציאות.
מיזס כתב בסיפרו הקלאסי "ליברליזם" שהליברליזם "הוא שיטה שכל כולה מתמצאת בהתנהגות האנושית בעולם הזה. תכליתה לקדם את רווחת האדם והיא לא מתעסקת עם עולמו הפנימי." כלומר הכוונה היא לעשות עם האדם חסד על ידי מתן אפשרות למילוי צרכיו ורצונותיו, מה שמזכיר לי שרבי ישראל סלנטר פעם אמר "שהעולם הזה של חברך הוא העולם הבא שלך".
אבל אני אוסיף שכדי שהרצון של האדם יהיה מתוקן, כבר צריך להדריך אותו על ידי תורתנו הקדושה. מי שחושב למשל שצריך להשפיע על החינוך חילוני כדי להכניס בו תכנים יותר יהודיים יכול להלחם בשתי דרכים: או דרך מערכת החינוך הציבורית על ידי כפייה של תכנים דתיים או על ידי הפרטת המערכת ושכנוע האנשים שדרך התורה היא הדרך הנכונה, בעיקר דרך דוגמה אישית ועבודת קירוב. השיטה הראשונה היא השיטה הסוציאליסטית שמביאה בהכרח לעימות בין האנשים והשיטה השנייה היא השיטה הליברלית, וכך ראוי שננהג.
"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" וכך גם בענייני כלכלה. ראוי שנכבד את ההעדפות של כל אחד, גם אם הן לא לרוחנו, ונמנע מלכפות על זולתנו את ההעדפות שלנו.