כתב תביעה שהוגש נגד בנק ישראל על ידי עובדת אשר פוטרה לאחרונה מהבנק, מגולל מסכת של אי סדרים לכאורה בנהלי קבלת העובדים ובקבלת ההחלטות על העסקת עובדים בבנק. כתב התביעה, אשר הוגש על ידי עובדת כבת 41, אשר זכתה במכרז שהוציא הבנק למשרת מזכירה, מגולל סיפור קפקאי, לפיו עובדת המועסקת בחוזה זמני כמזכירה בבנק קיבלה הודעה על פיטורין ללא שנמסרה לה סיבתם.
העובדת גויסה לעבודה בבנק לאחר שזכתה במכרז והחלה לעבוד בו בחודש ינואר. החוזה עימה הוארך פעמיים, פעם אחת עד ליום 26.10.10 ופעם נוספת עד ליום 20.12.10. לטענת העובדת נאמר לה, כי המכרז בו זכתה הוא לשלוש שנים והחוזה יוארך מפעם לפעם עד לתום התקופה. אולם, סמוך להארכת החוזה קיבלה העובדת הודעה לפיה עבודתה מופסקת כבר ב-17 לאוקטובר, אולם סיבת הפסקת החוזה לא נמסרה לה.
בשימוע אשר נערך לעובדת טענו בהנהלה, כי הסיבה לפיטורין היא העובדה שהיא גוייסה אך ורק על מנת למלא את מקומה של עובדת אשר יצאה לחופשת לידה, אולם העובדת טוענת מנגד בתוקף כי פרט משמעותי זה מעולם לא נמסר לה.
ועד עובדי הבנק בירושלים, בראשות היו"ר, דוד וזנה, החליט להתייצב לימינה של העובדת למרות שהיא איננה עובדת קבועה החברה בו. וזנה אף חתם על תצהיר התומך בתביעתה של העובדת, ובו טען כי העובדת הופלתה לרעה אל מול מזכירות ועובדים זמניים אחרים במעמדה.
מבנק ישראל נמסר, כי מאחר שהעניין מצוי בהליך משפטי הבנק מנוע מלהתייחס אליו בתקשורת.