נשים מוסלמיות. אילוסטרציה
נשים מוסלמיות. אילוסטרציה
המצאה חדשה בעולם הביגוד האיראני – עניבה התואמת את רוח האיסלאם, ואיך נראית עניבה ברוח האיסלאם? בצורה של חרב, חרבו של האימאם עלי בן אבו טאלב, בן דודו וחתנו של מוחמד.



על דבר ההמצאה האיראנית החדשה מדווח מרכז המידע למודיעין ולטרור בהסתמכו על דיוון באתר אינטרנט חדשותי באראן, 'בולתן ניוז' שמו.

ייחודה של העניבה המדוברת הוא בעיצובה שאינו ישר כמקובל אלא נוטה בחלקה התחתון של העניבה הצידה כחרב מעוקל, שברייה.



עד כה עוררו עניבות את התנגדותם של חכמי הדת האיראניים שקבעו כי מדובר בפריט לבוש מערבי שאינו ראוי למוסלמים. לנוכח התנגדות זו החליט המת' כמילי, תושב איראן, לעצב את הדור הבא בעניבות – העניבה האסלאמית, ואכן לדבריו מספר אנשי דת שיעים אישרו את השימוש בה.



ואם למישהו נדמה שהליכה ברחובה של עיר כשהעניבה שעליכם נראית כמו סכין מעוקלת היא מעשה מעודד אלימות, הרי שלא כך חושב המעצב. הוא קובע כי חרבו של האימאם עלי בן אבו טאלב, שכאמור בהשראתה הומצאה העניבה, לא שימשה למעשי אלימות כלל וכלל אלא אך ורק להגנה על עשוקים ואומללים ולהפצת הצדק.



למעוניינים מעט פרטים על האימאם 'אבי העניבה' מתוך אתר ויקיפדיה, ומהם עולה דמות לוחמנית הרבה יותר מהדמות שואפת הצדק והאחווה אותה מתאר מעצב העניבה:



עלי נולד בשנת 605 במכה לאבו טאלב, סוחר עשיר ממכה שהיה דודו ופטרונו של מוחמד. היה מן הראשונים שקיבלו את האסלאם - עוד בילדותו (בגיל 7 או 9). התחתן עם פאטמה בתו של בן דודו מוחמד. היה האחרון במניין ארבעת הח'ליפים הראשונים.



לאחר מותו של מוחמד, הייתה לעלי קבוצת מאמינים שקיוותה שיירש את הנביא. אולם מכיוון שעלי היה מקורב לאנצאר, תומכיו של מוחמד ממדינה, לא היה מקובל על המקורבים למוחמד, וכך שלושה מועמדים אחרים הועדפו על פניו לפני שנעשה בעצמו ח'ליף.



ב-656, לאחר הירצחו של עות'מאן בן עפאן, נבחר לח'ליף הרביעי. כמו קודמו עות'מאן בן עפאן, גם הוא נתקל בהתנגדות עזה. מתנגדיו החריפים ביותר היו בני משפחת בן עפאן משבט אומיה שטענו כי הוא היה מעורב בעקיפין ברצח עות'מאן. הבולט במתנגדים היה מועאויה אבן אבו סופיאן, שחזר וטען כי עלי רצח את עות'מאן וחתר תחתיו בדרך לשלטון. עלי זכה גם להתנגדות קשה ביותר מצד שניים מחברי השורא (מועצה שהורכבה מן הפקידות המדינית הצבאית והדתית הבכירה והייתה אחראית על בחירת ח'ליף): טלחה וא-זביר.



במשך כל שנות שלטונו (656-661) ניהל מלחמות פנימיות נגד מתנגדיו באימפריה. הקרבות הקשים ביותר היו נגד מועאויה אבן אבו סופיאן, והם קרב ציפין וקרב הגמל.



עלי בן אבי טאלב נרצח בשנת 661 בעיר כופה שבעיראק על ידי אחד מקבוצה הח'וארג' שמרדו נגד סמכותו. קברו שבנג'ף מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.



השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של מוחמד, בין היתר בשל קרבתו המשפחתית אליו (כאמור, בן דודו וחתנו).