כמה השתדלויות אנו עושים כהורים! כל כך הרבה מאמצים, משאבים, נותנים את הלב, הכיס והנשמה. ומה אחר כך?

כמו שאמרנו: גם בחינוך צריך לדעת להרפות.

ובלי תפילה, אין ערך להשתדלות.

חנוכה, חג החינוך (לא סתם שתי המילים באות מאותו שורש). לפני שנעבור לעצות לחינוך מהחנוכיה, בואו נתחיל בתפילה. היא קודמת לכל.

לחנוכייה יש מסוגלות מיוחדת לתפילות על חינוך. בכל לילה שבי מול החנוכיה והתפללי.

- זה טוב גם לנשים שסיימו לגדל את ילדיהן וכעת הקן מרוקן. את לעולם לא מסיימת לגדל אותו בתפילותייך.

- זה טוב לסבתות לנכדים, שלכאורה אמורות רק לרוות נחת. לא נכון. אמא היא אמא גם לנכדים שלה.

- זה טוב גם לרווקות וגם לנשואות ללא ילדים עדיין.

תשמעו, כולנו אמהות. אל תפספסו את החג הזה, אל תתנו לו לעבור בלי תפילה על חינוך הילדים.

מה אני מתפללת מול החנוכיה?

א. שלא יתביישו הילדים להיות דתיים. מי שמתבייש – מתייוון.

ויש היום יש המון מתבגרים ומתבגרות כאלה

כתוב אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי .

החנוכייה היא בחוץ. אנחנו מפרסמים את הנס, מפרסמים את היותנו טהורים ומעטים. אנחנו לא מתביישים משום דבר.

וכותב הרבי מסלונים:

וזו עת רצון לדור ישרים יבורך,

תלמידי חכמי יראים ושלמים

שיאירו באור תורתם,

ובנות צנועות אוהבות תורה ויראת שמים .

ב. שיהיה לי מאור פנים, כי זה מה שמציל בית.

שנאמר כי באור פניך נתת לנו, ה', תורת חיים ואהבת חסד . שלא אפלה, שאדע כל אחד על פי דרכו.

מאור פנים הוא לא לוקסוס; זה התנאי המינימלי לגידול ילדים מצליחים ומאירים. כל הזמן אני חוזרת על דברי החכם באדם: בֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ  . פרצוף נוגה ומיוסר שלך מצמיח לך ילדים כסילים. מי שכל הזמן מהרהרת הרהורים שליליים, מעלה בדמיונה תרחישים פסימיים, הילד קולט הכל ונהיה אהבל.

רוצה ילד מוצלח? דבר ראשון תאירי פנים. גם בלי סיבה, למען ה'.

ג. שאדע להפלות בין הילדים בצורה נכונה.

ונסביר.

אני יודעת שיש כלל ברזל בחינוך: לא מפלים ילדים.

זה נכון. זה נכון כי ראו מה קרה ליוסף, שאביו היפלה אותו לטובה ונתן לו יחס מוערך יותר מליתר אחיו. הם קינאו בו, שנאו אותו ולקינוח גם מכרו אותו.

מותר לאהוב ילד אחד יותר מילד אחר. זה מותר וזה גם טבעי. תמיד יש לך את הילד שיותר נוגע לך בלב. אבל מה – אל תתני פומביות לאפליה הזאת. אל תתפרי לו כותונת פסים, תשאי אותו על כפיים ותהללי אותו על חשבון כולם.

מה כן?

לדעת את סוד ה- חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ , בדיוק כפי שחונכים לנֶר על פי דרכו.

זו הבחנה דקה וחשובה. והיא חיונית לחינוך הילדים.

כשאת לא מפלה, את אומרת "אצלי, כולם אותו דבר".

האם זה נכון? האם כולם אותו דבר?

לא.

בדיוק כמו הנרות בחנוכיה שלך, כך גם ילדייך; זה - נשאר ער עד מאוחר. זה - כבה אחרי חצי שעה. זה שנמנמן ונמוך, זה בוכה כל הזמן; כמו הנרות...

ד. ה', תן לי לדעת שבחינוך אפשר רק להשתדל - ולהרפות.

אני מדליקה את הנרות ואז אני רק מביטה בהם. אין לי שום שליטה על תהליך הבעירה שלהם.

ה. ה', שאפנים את המסר: אין לנו רשות להשתמש בהם . יש שני סוגים של הורים: הורים עריצים, והורים מעריצים.

"עריץ" – זה הורה שאומר לילד "אתה תלך בערוץ שאני מכתיב לך".

זה בן אדם שכל הזמן חושב מה יגידו.

"מעריץ" – הוא הורה שמביט בערוץ המיוחד של הילד שלהם ופשוט אומר "איזה יופי".

הדבר שילד הכי צריך זה שהוריו יעריצו אותו.

הדבר שילד לא צריך הוא אמא שמשתמשת בו כדי לרצות את החברה.

ו. שאני אזכה להיות שַמַש נאמן.

כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישות מנוצלות כאמהות. מרגישות שהאימהות גומרת אותנו.

ותמיד אני אומרת: אימהוּת – משמעה אי-מהוּת. המהות שלך נמחקת, לפחות בחלקה, כשאת אמא לילדים. אל תצפי לשמור על בידול, על זהותך המובחנת ועל חייך כפי שהם היו לפני שהילדים הפציעו.

אלא מה? שאזכה להיות שמש נאמן. לדעת שלא נגרע ממני כלום כשאני נותנת אור לילדים שלי, ומצד שני, שמש נאמן גם יודע את מקומו: אני לא חברה של הילדים שלי. אני מעליהם או לצידם.

זה אומר, למשל, שאני לא נפגעת מהם ("העלבת את אמא, ילדה חצופה!") וגם לא רבה איתם.

ז. שאזכה לדעת לראות בהם את הרצינות ואת הטהרה. הנרות הללו קודש הם!

האחים רואים את יוסף וְהוּא נַעַר; מפרשים חז"ל עושה מעשה נערוּת . הם רואים בו קטנצ'יק ומזלזלים בו.

אבל זה יחס לא נכון, כי אין ילד שאין בו פך שמן טהור.

איך כתוב על יעקב –וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ  . יעקב לא רואה את יוסף כנער קטן וחסר חשיבות. "בשבילי הוא לא נער, הוא זקן. יש בו מיליון חכמה. אני מסתכל על הצד של הכובד שיש בו".

כמה יפה. באיזו קלות אנחנו מוותרים על גדלוּת של ילדים. בכזו קלות בלתי נסבלת.

והגישה של יעקב היא נכונה, כי את השילוב הזה אנו רואים בהמשך כשקוראים ליוסף אַבְרֵךְ. מסביר רש"י את המילה המיוחדת: אב בחכמה ורך בשנים .

תפסיקו לשפוט אותם לפי הקריזות החיצוניות שיש להם, או להן, בגיל ההתבגרות. יש להן שתי שערות וחצי על הפנים והם עושים שטויות אבל אני קוראת לזה "אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו". זה לא "נער" אלא "בן זקונים".

להתפלל על זה. אין ילד שלא הגיע לכאן עם שליחות תורנית ענקית. אי דבר כזה. קודש הם!

ח. יהי רצון שאזכה להקרין להם את ההבנה "ילדי, אני סומכת עליכם בעיניים עצומות".

אמון מלא.

שואל ה"שפת אמת": מה שמר את יוסף מהחטא עם אשת פוטיפר?

הוא אמר הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי [...] וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת?!  .

אומר ה"שפת אמת": למעשה יוסף מבין: "ה' נתן לי זכות בחירה – היתכן שאשתמש בזכות הזאת לרעה? שאני אכזיב את אמונו?!"

ילדים שכל היום חושדים בהם ועוקבים אחריהם - מכזִיבים בכיף. מְכַזְבים בכיף. מאֲכְזְבים בכיף. מפני שממילא לא סומכים עליהם.

אבל ילד שאת אומרת לו "אתה בחוּר. אתה בּוֹחר" - זה ממלא אותו עוצמה.

מתוך שיעור הרבנית ימימה מזרחי לפרשת מקץ.

עריכה: יקרת פרידמן, "פרשה ואשה" www.parasha.org