עדות קשה מציג הראל חצרוני בעלון 'עולם קטן' של השבת הקרובה, "ויגש", על הקשרים בין בחורים ערביים לבנות יהודיות כמגמה מובנית בהתנהלות הערבית. הוא מספר בין השאר על שיחה עם מוכתר שהסביר לו את ההיגיון העומד מאחורי השאיפה הערבית לכבוש את ליבן של נערות יהודיות, ומסתבר שהדברים טמונים בין השאר גם בחיכוך בין עובדים ערבים לאוכלוסיה היהודית.
חצרוני, הפועל זה שנים רבות מול בני נוער במצוקה, יוזם ומקים רעיון ה'זולה' שהציל בני נוער רבים ברחבי הארץ, משתתף בעצמו לא פעם בפעילויות לחילוץ בנות יהודיות מכפרים ערבים. את דבריו הוא כותב בעקבות העליהום התקשורתי והציבורי על מכתב הרבנים.
"הזדעזעתי לשמוע את ההשוואה בין חוקי נירנברג והגזענות הנאצית לבין ההגנה על הצורך הבסיסי שלנו בארצנו כנגד הערבים", הוא כותב בפתח מאמרו.
הוא מציג נתון מדהים ולפיו לא פחות מ-15,000 בנות יהודיות מצויות בכפרים וישובים ערבים של מה שמוגדר כ"ארץ ישראל הקטנה", כלומר לא כולל את שטחי יהודה שומרון ועזה. הוא גם מספר שראש החמאס בשכם הוא יהודי שכן אמו מפתח תקווה...
בהמשך מאמרו הוא מספר על שיחתו עם המוכתר של צור באחר, שיחה שהחלה בהתרסה מצידו על הצעירים הערבים, אך הסתיימה במידע ובהתייחסות שזעזעו אותו.
חצרוני אמר אז למוכתר שהנהייה של בחורים ערבים אחר בנות יהודיות יש בה כדי להעיד על "שהבנות הערביות לא שוות בעיני הבנים הערבים". חצרוני קיווה לקומם בכך את המוכתר, אך הופתע מתשובתו: "וואלה חצרוני, בדיוק להיפך". מסתבר, כך הסביר המוכתר שצעירים ערבים מודעים לסיכון שהם עלולים לסכן את עצמם אם "יתעסקו" עם בנות ערביות בשל מה שמוגדר כחילול כבוד המשפחה, ומאידך הם רואים את הבנות הערביות שומרות על צניעות כשמנגד יהודיות רבות, אותן הם פוגשים במהלך כל שעות היום בעבודה ובמקומות אחרים, נוהגות באופן הפוך לחלוטין, והדבר הופך את הבנות היהודיות ליעד קל עבורם.
מצטט חצרוני את המוכתר, "אנחנו חיים בתוככם, כנהגי אוטובוס ומוניות, מוכרים בחנויות, כעובדים בניקיון, בפאבים, במסעדות ובמועדונים, ומה שאנחנו רואים אצל היהודים זה שהבנות היהודיות משתדלות להתלבש בצורה לא צנועה, ושהגברים שלכם אוהבים את זה. לא פעם אני רואה בחורים ששורקים לבחורה כאילו היא כלב, כשברור שהשריקה שלו אומרת בדיוק מה הוא חושב שהיא שווה". בהמשך דבריו מגדיר המוכתר את הבנות היהודיות כ"זבל" בעיני עצמן ובעיני הבחורים היהודים ועל כן הוא שואל "מה אכפת לכם שניקח קצת מהזבל שלכם?"
עוד הדגיש המוכתר באוזניו של חצרוני את הקלות בה ניתן לגרום לבנות היהודיות קלות הדעת ללכת אחרי בחור ערבי. "מספיק שאתה מראה להן חום ואהבה והן כבר באות אחריך". אותו מוכתר אף דאג להבהיר כי כיבוש הבנות היהודיות הוא חלק מהמאבק בין העמים, מאבק שבו הוא מאמין שינצחו למרות צבאה החזק של מדינת ישראל.
ממשיך חצרוני ומספר כי במסגרת פעילותו ארוכת השנים בתחום הצלת הבנות מכפרים ערביים נודע לו שאין מדובר רק בגחמה רגעית של בחורים ערביים אלא במהלכים מתוכננים היטב הנעזרים גם בנשים זקנות המכירות מסורות עתיקות לייצור סמי הזייה ותשוקה מחומרים שונים כריאות של ארנבת וכיוצא באלה, אלה נטחנים לאבקה המוכנסת למשקה שנמסר לבת היהודייה ו"הבחורה שתשתה מהמשקה תימשך לבחור שהגיש לה אותו", הוא מספר.
לנוכח כל אלה, ולנוכח השיטות המורכבות והפשוטות ללכידת בנות יהודיות (דיסקים חסידיים במונית או בהסעה בה נוהג ערבי המסיע את אהבתו את המוסיקה הזו, ביטויי גנאי כלפי העולם הערבי ואהדה והערצה ליהודים – אמירות המעוררות עניין, סקרנות וסימפטיה אצל בנות יהודיות ועוד) לא מבין חצרוני כיצד ניתן לתקוף את מכתב הרבנים. הוא מוסיף ומדווח על כשישים בנות יהודיות שהתאסלמו רק בחודשיים האחרונים. "מילים אלו נכתבו בדם ליבי ובעיקר בדמן השותת של בנות דתיות שחלקן לא בין החיים היום שגזר דינן נחרץ במילות האהבה שהרעיפו עליהן בני ישמעאל", חותם חצרוני את דבריו.