אתמול בתכנית ב\"קול ישראל\" אירח ירון דקל את פעילת השמאל הקיצוני עפרה מאירסון, אשתו של הרמטכ\"ל לשעבר רפאל איתן, רפול, המצדדת בסרבנות, ולעומתה את עלית איתם, אשתו של תא\"ל במיל\' אפי איתם.
לדברי מאירסון, היא תומכת כסרבנות כי לדבריה בכירי צה\"ל יודעים כי הציוד בלוי ולא מספיק הם יודעים שאין,מלואימניקים אין אפודים קרמיים, הם יודעים שהטנקים מקרטעים ומפסקים את הפעילות אי שם באמצע הדרך, הם יודעים שיש חיילים שאינם יודעים אפילו לירות כי לקחו אותם מסדנאות, תיקון רכב ומאחורי מחשבים ולא הספיקו אפילו לאמנם בצליפה בשעה שישמשו בהגהה הצבאית \'מטווח ברווזים\'. הפגינו בגרות, ו\"העיזו לעשות צעד שצעירים אינם בשלים לעשותו\".
מאירסון השיבה לשאלת המראיין על סכנת האנרכיה הצפויה ממהלך הסירוב של הקצינים ואמרה כי היא סומכת על העם, וכי לדעתה הדבר לא יגרום אנרכיה. לדבריה, בדברי הסרבנים טמונה קריאה נואשת לחדול \"להרוס, להשמיד, להתעלל, לחזור לצאת להיכנס\". היא ציינה כי בישראל אין דמוקרטיה אלא משטר צבאי שולט בה במשך שנים רבות. \"אנחנו מוכנים למצוא דרך שהדברים ייעשו אחרת שלא גנרלים \'יוליכו אותנו באף\' במשך שנים בדרך שאין ממנה חזרה\". המראיין אמר: \"את יודעת שבדמוקרטיה ישנה זכות המחאה, קיימת זכות הביטוי, וקיימת זכות ההצבעה. ואם לא טוב לך עם המצב. יתקיימו בחירות ואת רשאית להטיל את הפתק למי שעפ\"י דרכך ישפר את המצב\". אתה יודע שאצלנו זה לא דמוקרטיה. זה משטר צבאי כבר הרבה מאוד שנים\".
מאירסון ציינה כי את המידע על המתרחש בשורות הצבא היא שואבת מנסיעותיה הרבות בדרכים. \"אני נוסעת הרבה בדרכים ולוקחת חיילים מרוטים, בלויים והלומי קרב. אני מדובבת אותם ושומעת\". לשאלת המראיין האם היא נסמכת על מידע שהיא שואבת בדרך אקראי מ 10 חיילים בערך, החיילים שנתנה להם טרמפ, ואולי מידע זה אינו נותן תמונה אמיתית השיבה מאירסון: \"אכן אלו מקורות האינפורמציה שלי\".
מאירסון אמרה כי בזמנו התנגדה לקריאת הרבנים לתלמידיהם כי יסרבו לפנות יישובים.
עלית איתם אמרה כי אותם סרבנים צריכים לשאול את עצמם כיצד הגיעו לשלב זה, שבו הם מנסים להרוס את הצבא מבפנים. לדבריה, הבעיה אינה עם הסרבנות, שהיא תופעה שולית, אלא ביחס לשירות. הנתונים, לדבריה, מראים כי בערך 40% אינם מתגייסים לצה\"ל. 30% מהם אינם חרדים, והשאלה שצריכה מערכת החינוך להתמודד אתה, לדבריה, היא הצורך במדינה. \"מי שמאמין שצריך מדינה יהודית יהיה נכון לעשות למענה\". מדובר במחשבה שבה \"לא רק אני וגופי האגו שלי ושאיפותיי האישיות הם שקובעים את דרך חיי, אלא גם צרכי הכלל\". זוהי שאלת היסוד, אומרת איתם, שבה צריך להתמקד, ולא בקריאות לסרבנות ובצעקנות התקשורתית המתלווה אליהן. השאלה, לדבריה, אינה אם חייל לא ירה בראשו של ילד כפות, שזוהי פקודה בלתי חוקית בעליל ואסורה, אלא בטרם יקבל חייל פקודה: האם הוא מצטרף למאבק ולמלחמה שהעם נתון בה ועושה את תפקידו כחייל, או שהוא אומר: \'חברים, אתם תשחקו את המשחק לבד\'\"
לדברי איתם התקשורת וכל אזרח בישראל צריכים להילחם בתופעת הסרבנות. לא להסכים לה ולא לעודד אותה ולנפח את ממדיה, \"תופעה שמוליכים אותה בצורה מתוחכמת אנשי השמאל הקיצוני והסהרורי\". איתם הוסיפה כי היא אינה ממליצה \"לסתום להם את הפה\", אך לדבריה אין מקום להפוך אותם לאלילים, ולהציגם כאנשי מחשבה רציניים ועמוקים, שהרי בסופו של דבר, אומרת איתם, מדובר ב\"אנשים אגואיסטים קטנים שמטרתם צרה וצריך להוקיע אותם. לחשוף את השקר וכל המגמתיות האגואיסטית הטמונה בהם\".
עם ישראל מלא ב\"ה באנשים המאמינים בשליחות ובמשימה, סיכמה איתם.
לדברי מאירסון, היא תומכת כסרבנות כי לדבריה בכירי צה\"ל יודעים כי הציוד בלוי ולא מספיק הם יודעים שאין,מלואימניקים אין אפודים קרמיים, הם יודעים שהטנקים מקרטעים ומפסקים את הפעילות אי שם באמצע הדרך, הם יודעים שיש חיילים שאינם יודעים אפילו לירות כי לקחו אותם מסדנאות, תיקון רכב ומאחורי מחשבים ולא הספיקו אפילו לאמנם בצליפה בשעה שישמשו בהגהה הצבאית \'מטווח ברווזים\'. הפגינו בגרות, ו\"העיזו לעשות צעד שצעירים אינם בשלים לעשותו\".
מאירסון השיבה לשאלת המראיין על סכנת האנרכיה הצפויה ממהלך הסירוב של הקצינים ואמרה כי היא סומכת על העם, וכי לדעתה הדבר לא יגרום אנרכיה. לדבריה, בדברי הסרבנים טמונה קריאה נואשת לחדול \"להרוס, להשמיד, להתעלל, לחזור לצאת להיכנס\". היא ציינה כי בישראל אין דמוקרטיה אלא משטר צבאי שולט בה במשך שנים רבות. \"אנחנו מוכנים למצוא דרך שהדברים ייעשו אחרת שלא גנרלים \'יוליכו אותנו באף\' במשך שנים בדרך שאין ממנה חזרה\". המראיין אמר: \"את יודעת שבדמוקרטיה ישנה זכות המחאה, קיימת זכות הביטוי, וקיימת זכות ההצבעה. ואם לא טוב לך עם המצב. יתקיימו בחירות ואת רשאית להטיל את הפתק למי שעפ\"י דרכך ישפר את המצב\". אתה יודע שאצלנו זה לא דמוקרטיה. זה משטר צבאי כבר הרבה מאוד שנים\".
מאירסון ציינה כי את המידע על המתרחש בשורות הצבא היא שואבת מנסיעותיה הרבות בדרכים. \"אני נוסעת הרבה בדרכים ולוקחת חיילים מרוטים, בלויים והלומי קרב. אני מדובבת אותם ושומעת\". לשאלת המראיין האם היא נסמכת על מידע שהיא שואבת בדרך אקראי מ 10 חיילים בערך, החיילים שנתנה להם טרמפ, ואולי מידע זה אינו נותן תמונה אמיתית השיבה מאירסון: \"אכן אלו מקורות האינפורמציה שלי\".
מאירסון אמרה כי בזמנו התנגדה לקריאת הרבנים לתלמידיהם כי יסרבו לפנות יישובים.
עלית איתם אמרה כי אותם סרבנים צריכים לשאול את עצמם כיצד הגיעו לשלב זה, שבו הם מנסים להרוס את הצבא מבפנים. לדבריה, הבעיה אינה עם הסרבנות, שהיא תופעה שולית, אלא ביחס לשירות. הנתונים, לדבריה, מראים כי בערך 40% אינם מתגייסים לצה\"ל. 30% מהם אינם חרדים, והשאלה שצריכה מערכת החינוך להתמודד אתה, לדבריה, היא הצורך במדינה. \"מי שמאמין שצריך מדינה יהודית יהיה נכון לעשות למענה\". מדובר במחשבה שבה \"לא רק אני וגופי האגו שלי ושאיפותיי האישיות הם שקובעים את דרך חיי, אלא גם צרכי הכלל\". זוהי שאלת היסוד, אומרת איתם, שבה צריך להתמקד, ולא בקריאות לסרבנות ובצעקנות התקשורתית המתלווה אליהן. השאלה, לדבריה, אינה אם חייל לא ירה בראשו של ילד כפות, שזוהי פקודה בלתי חוקית בעליל ואסורה, אלא בטרם יקבל חייל פקודה: האם הוא מצטרף למאבק ולמלחמה שהעם נתון בה ועושה את תפקידו כחייל, או שהוא אומר: \'חברים, אתם תשחקו את המשחק לבד\'\"
לדברי איתם התקשורת וכל אזרח בישראל צריכים להילחם בתופעת הסרבנות. לא להסכים לה ולא לעודד אותה ולנפח את ממדיה, \"תופעה שמוליכים אותה בצורה מתוחכמת אנשי השמאל הקיצוני והסהרורי\". איתם הוסיפה כי היא אינה ממליצה \"לסתום להם את הפה\", אך לדבריה אין מקום להפוך אותם לאלילים, ולהציגם כאנשי מחשבה רציניים ועמוקים, שהרי בסופו של דבר, אומרת איתם, מדובר ב\"אנשים אגואיסטים קטנים שמטרתם צרה וצריך להוקיע אותם. לחשוף את השקר וכל המגמתיות האגואיסטית הטמונה בהם\".
עם ישראל מלא ב\"ה באנשים המאמינים בשליחות ובמשימה, סיכמה איתם.