שופטת בית המשפט למשפחה בת"א, שפרה גליק, קבעה כי אלמנה רשאית לגבות את כתובתה מעיזבון בעלה, גם אם ירשה חלק מהעיזבון על פי צוואה.
המדובר באישה אשר נישאה בשנת 75' לאלמן לו היו שלושה ילדים. הבעל נפטר בשנת 2004 והוריש לאישה 7/10 מהעיזבון ו-1/10 לכל אחד משלושת ילדיו.
האישה טענה כי גביית הכתובה קודמת לחלוקת העיזבון, ועל כן יש לגבות מכל אחד מהילדים עשירית מסכום כתובתה, הילדים טענו מנגד כי סכום הכתובה נכתב בלי שימת לב וכי מעולם לא היתה כוונה לשלמו.
השופטת גליק קבעה כי חוב הכתובה אכן רובץ על העיזבון כולו ולא ניתן לקזז אותו מהסכום אותו ירשה האישה.
בכתובה נכתב סכום של 175 אלף לירות והשופטת קבעה כי יש לשערך את ערכה בדרך של הצמדה למדד ללא ריבית, כך שבשעת מותו של הבעל עמד ערכה על כ- 340 אלף ש"ח. לאור זאת חייבה השופטת את כל אחד מהילדים לשלם לאלמנה 34 אלף ש"ח מתוך חלקו בעיזבון.