הריסת בית כנסת באפרת
הריסת בית כנסת באפרת

"אתה סבא?", פנתה חכמת אבו עיד מלוד, שביתה נהרס על פי צו בית משפט אל ציון סעד, סגן הממונה על הפיקוח על הבנייה במשרד הפנים, בדיון הוועדה לזכויות הילד על השלכת הריסת בתים על ילדים, "הבן של הבת שלי בא לשאול אותי אחרי ההריסה איפה הצעצועים שלו, איפה הטרקטורים שלו? אתה יכול לשמוע את זה? איך אתה מרגיש?" היא פרצה בבכי, וסיפרה לוועדה שהיא מטופלת ב"תרופות עצבים" וכי הורסי הבית לא אפשרו לה להוציא את התרופות מהבית. הדיון התקיים כהצעה לסדר יום (דיון מהיר) ביוזמת ח"כ טלב אלסאנע.



"אנו חיים באוהלים, אין אפילו שירותים", הוסיפה שכנתה, "הפיתרון שראש העיר הציע לנו – תסתדרו עם השכנים. איפה נלך?"



"איש לא נותר אדיש למול העדויות הללו", אמרה ח"כ אורלי לוי-אבקסיס מ"מ יו"ר הוועדה, "הנושא כל כך טעון ויש לו השלכות רבות. לא מדובר במגזר אחד, אני אישית מטפלת במספר מקרים של ילדים שהושלכו לרחוב מתוך דירות עמידר, כולל ילדי אמהות חד הוריות. יש במדינת ישראל ילדים הומלסים. שלא לדבר על עשרות אלפי ילדי ההתנתקות שבתיהם נהרסו".



"הרשויות מתאמות רק עם הקבלן", אמר אסמעיל ערפאת, "הוא הכי חשוב. באים כמו גנבים בלילה, ב-2 לפנות בוקר, שוברים דלתות, עוצרים, אם מישהו מתנגד מרביצים, וחברה שמעסיקה נוער מפנימיות מפנה את החפצים מהבית. איזה השלכות יש על הנוער הזה לעתיד, מלמדים אותם לזלזל בבני אדם. משאירים ערימת הריסות והולכים".



"הפסיכולוג הראשון שנשלח לפגוש את המשפחות נשלח שבוע לאחר ההריסה ומאז לא חזר לשם", אמר וסים עבאס, חבר הנהלת "רופאים לזכויות אדם", "משרד הרווחה לא נותן שירות הולם לילדים האלה".



"הדרך הטובה ביותר לטפל בטראומה היא למנוע אותה", אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, "כל עוד אין מדיניות דיור נאותה ואפשרות להשיג קורת גג ראויה לכל אדם, יהיו טראומות כאלה. הבעיה קיימת במגזר הערבי ובמגזרים אחרים, כמו נפגעי משכנתאות. דיור היא זכות בסיסית של כל אדם ובוודאי של כל ילד".



"הוועדה דורשת מהמשרדים הנוגעים בדבר לכתוב נוהל מחייב של היערכות לקראת כל מקרה של הרס בתים על פי צו בית משפט", סיכמה את הדיון היו"ר ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, "מי ומתי מוודא שלילדים תהיה קורת גג עוד באותו יום, מה קורה איתם באותו לילה גשום, מה הסידור לימים הקרובים? אנו מדינת חוק ואם בית משפט החליט להרוס בית, הצו יבוצע. אבל הרשויות חייבות להיערך באופן שימזער את הפגיעה בילדים. ילד זה ילד, לא מעניין אם הוא ערבי או יהודי. המדינה חייבת לרכך את הטראומה ולדאוג לו מיד".